[ליצירה]
התחשק לי להעיר הערות קטנוניות על סימני פיסוק ושות' שאו חסרים או לא נמצאים במקום, אבל אפילו ככה זה נפלא - - - התיאורים, ההקשרים, הרעיון, הכל. אני אוהבת איך שאתה משתמש במילים. ואהבתי את השם :)
[ליצירה]
פשוט יפה.
דימויים נפלאים, כואבים ומצמררים. אה, כן. וגם מוכרים פתאום, מתוך שקראת בשמם.
stark - הפשוט החד, חלק וכואב. לא פלא שרק חשבון יכול להיות פשוט. הרגש הוא תמיד מורכב להפליא.
בנימין.
[ליצירה]
אה... איזה ילד רך בשנים..
אבל זה ציור נחמד.. יש לך נטייה לצייר דברים מפחידים
אני בטוחה שאני לא יחדש לך בזה כלום- ובכל זאת אני אומרת לך את זה: אתה מוכשששששששר!
[ליצירה]
יפה נורא כמו תמיד אבל בעיקר מאוד מטריד. כמו יתוש שמעקצץ לך בתוך החזה, תחושת קלסטראופוביה שאולי באה מחוסר האונים לברוח מעצמך. ועדיין, כתיבה כל כך מדויקת שזה כואב.
[ליצירה]
תודה לכולם.
לנצרות אין מונופול על הסבל האנושי, וגם נדמה לי שהמשל לא לגמרי הובן. קונוטציות הן עניין אישי ולי אישית נראה שהקטע מזכיר הרבה יותר את משל הלב באיברים או את משל המושל ברוחו של ריה"ל בכוזרי מאשר את סיפור המשיח הנוצרי להבדיל.
ועוד מילה על המגמה לחפש את המוטיב הנוצרי הסמוי היכן שאפשר: גם שעון מקולקל מראה את השעה הנכונה לפחות פעמיים ביום..
[ליצירה]
כמה מוזר.
את מזכירה לי שיחה ששמעתי פעם בין שני חברים שלי שאחד מהם ניסה להסביר לשני מה אנשים מרגישים כשהם רוקדים כי השני פשוט לא היה מסוגל להבין למה אנשים חשים צורך לקפוץ ולהזיז את הגוף בתנועות משונות כשיש מוסיקה.
'לא מבינה למה הם צוחקים...מנסה להבין את הכיוון של המחשבה שלהם...מנסה לחשוב אם זה הגיוני...'
כמה שזה מוזר... ואני מנסה להבין את כיוון המחשבה שלך... איך אפשר שלא להבין?
כתבת יפה מאוד והכתיבה נגעה בי.
prednisolone side effects in dogs bilie.org prednisolone 5mg tablets
[ליצירה]
קטע טוב ומעורר מחשבה, הסוף צפוי ולמרות זאת חזק מאוד.
צר לי על המספר שבנוסף לנכותו הפיזית (ואולי בגלל)סובל מנכות רגשית קשה.
ורק הערה קטנונית אחת: רצף הדנ"א לא מורכב מחומצות אמיניות (מהן קיימים הרבה יותר מארבעה סוגים) שהן אבני הבניין של חלבונים, תוצרי תרגום הרנ"א שמשועתק על גבי תבנית הדנ"א.
רצף הדנ"א הוא ארבעה סוגי דאוקסי-ריבונוקלאוטידים - חומצות גרעין במצב לא מחומצן.
[ליצירה]
אומנם מותר רק מקצת שבחו אבל..
אין בי היכולת לגעת במילים שלך,
לא הבנתי הכל בקריאתי הממהרת אבל חוט אחד היה משוך בי לאורך כל הדרך והתחזק לכדי תחושה ברורה אך מסתורית משהו, שכל מילה מוצאת מנוחה אמיתית רק במקום שבו הנחת אותה.
אילו השתמשת בכל המילים שבעולם, אזי אף אחת מהן לא היתה מוכנה לזוז יותר ממקומה הנכון כל כך שנתת לה, ומה הותרת למי שאחריך?
על המרחק המתסכל שבין המחשבה ועד לאצבע, את מדלגת כאילו מעולם לא היה מה שיעצור.
אשריך.