[ליצירה]
התחשק לי להעיר הערות קטנוניות על סימני פיסוק ושות' שאו חסרים או לא נמצאים במקום, אבל אפילו ככה זה נפלא - - - התיאורים, ההקשרים, הרעיון, הכל. אני אוהבת איך שאתה משתמש במילים. ואהבתי את השם :)
[ליצירה]
פשוט יפה.
דימויים נפלאים, כואבים ומצמררים. אה, כן. וגם מוכרים פתאום, מתוך שקראת בשמם.
stark - הפשוט החד, חלק וכואב. לא פלא שרק חשבון יכול להיות פשוט. הרגש הוא תמיד מורכב להפליא.
בנימין.
[ליצירה]
אה... איזה ילד רך בשנים..
אבל זה ציור נחמד.. יש לך נטייה לצייר דברים מפחידים
אני בטוחה שאני לא יחדש לך בזה כלום- ובכל זאת אני אומרת לך את זה: אתה מוכשששששששר!
[ליצירה]
יפה נורא כמו תמיד אבל בעיקר מאוד מטריד. כמו יתוש שמעקצץ לך בתוך החזה, תחושת קלסטראופוביה שאולי באה מחוסר האונים לברוח מעצמך. ועדיין, כתיבה כל כך מדויקת שזה כואב.
[ליצירה]
תודה לכולם.
לנצרות אין מונופול על הסבל האנושי, וגם נדמה לי שהמשל לא לגמרי הובן. קונוטציות הן עניין אישי ולי אישית נראה שהקטע מזכיר הרבה יותר את משל הלב באיברים או את משל המושל ברוחו של ריה"ל בכוזרי מאשר את סיפור המשיח הנוצרי להבדיל.
ועוד מילה על המגמה לחפש את המוטיב הנוצרי הסמוי היכן שאפשר: גם שעון מקולקל מראה את השעה הנכונה לפחות פעמיים ביום..
[ליצירה]
נהדר
הסוף מגניב לאללה!
יצא לי לחשוב על השאלה הזו בהקשר אחר של מוסיקה רנדומלית כזו. תיאורטית עם הידע הדרוש ניתן לבנות מבנה ארכיטקטוני-מתמטי מדהים שישים גם את באך בכיס הקטן. אבל, האומנם?
רסיס, לשאלתך, קודם כל דווקא האווירה הזו היא שינוי מרענן במקומותינו משום שאיננה נפוצה וההתנסות בסגנון הסלינגרי היא חוויה נחמדה. חוצמזה שמה לעשות, באנגליש זה נשמע יותר אמין מאשר לדבר על מושיקו החוקר הפרטי הנועז ועוזרו הנאמן עקיבא ליבוביץ' המסתבכים עם משטרת חדרה (ברור שאני מקצין...)
ושלישית, לי אישית היתה מוסיקה שהתנגנה לי בראש בזמן שכתבתי את רגעים קטנים והיא דרשה את התפאורה המדויקת הזו...
[ליצירה]
זה יפיפה, אני מרכין ראשי.
וגם רוצה להשתמש פה פעם ראשונה בביטוי הנדוש שאני לא אוהב: אין לי מילים.
זה קצת שקר כי יש לי המון מה להגיד אבל זה פשוט אחד הדברים הכי יפים שקראתי מעודי ובאמת שדברים מהסוג הזה גורמים לי להרגיש קצת מטופש שגם אני משחרר פה כל מיני פסאודו-יצירות למיניהן שמתגמדות להן כלעומת שבאו בכל פעם שכשרון אמיתי כזה מופיע במלא פשטותו, טבעיותו והדרו.
ולמרות שתדהמתי נתונה למכלול היופי של היצירה הזו, אני רוצה גם לפרט.
אהבתי את השילוב של הראש האנליטי עם יכולת ההפשטה והדמיון והמעוף, אהבתי את הדימוי של צירי המספרים ונצנוצי הכוכבים (הזכיר לי מעט מסלולי נחיתה של מטוסים), אהבתי את הרגישות, את השאלות ללא תשובה, את המעברים המושלמים, ועוד ועוד.
מכיל כמעט את כל מה שאפשר לבקש מכותב.
אגב, בשלבי הקריאה הראשונים חשבתי לעצמי שאפשר היה לנַסְפֵּחַ את זה למשפט האחרון של פרמה (המצוין) אבל עם הזמן החלטתי שהמקום הראוי לו הוא בהחלט לא אחרי אלא רק לפני.
אלול.