[ליצירה]
התחשק לי להעיר הערות קטנוניות על סימני פיסוק ושות' שאו חסרים או לא נמצאים במקום, אבל אפילו ככה זה נפלא - - - התיאורים, ההקשרים, הרעיון, הכל. אני אוהבת איך שאתה משתמש במילים. ואהבתי את השם :)
[ליצירה]
פשוט יפה.
דימויים נפלאים, כואבים ומצמררים. אה, כן. וגם מוכרים פתאום, מתוך שקראת בשמם.
stark - הפשוט החד, חלק וכואב. לא פלא שרק חשבון יכול להיות פשוט. הרגש הוא תמיד מורכב להפליא.
בנימין.
[ליצירה]
אה... איזה ילד רך בשנים..
אבל זה ציור נחמד.. יש לך נטייה לצייר דברים מפחידים
אני בטוחה שאני לא יחדש לך בזה כלום- ובכל זאת אני אומרת לך את זה: אתה מוכשששששששר!
[ליצירה]
יפה נורא כמו תמיד אבל בעיקר מאוד מטריד. כמו יתוש שמעקצץ לך בתוך החזה, תחושת קלסטראופוביה שאולי באה מחוסר האונים לברוח מעצמך. ועדיין, כתיבה כל כך מדויקת שזה כואב.
[ליצירה]
תודה לכולם.
לנצרות אין מונופול על הסבל האנושי, וגם נדמה לי שהמשל לא לגמרי הובן. קונוטציות הן עניין אישי ולי אישית נראה שהקטע מזכיר הרבה יותר את משל הלב באיברים או את משל המושל ברוחו של ריה"ל בכוזרי מאשר את סיפור המשיח הנוצרי להבדיל.
ועוד מילה על המגמה לחפש את המוטיב הנוצרי הסמוי היכן שאפשר: גם שעון מקולקל מראה את השעה הנכונה לפחות פעמיים ביום..
[ליצירה]
התלבטתי מעט (כ-3 שניות) אם להקיש על מלבן ה'אהבתי' ולא משום שלא הייתי בטוח שאהבתי, אלא משום שזה מסוג הקטעים שעושים לי מין הרגשה (מתנשאת חצופה כזאת) שרק אני הבנתי באמת... ואם רק אני הבנתי באמת אז מה יעזור שתתנוסס בהמלצתי לכל העוברים ושבים?
אבל אז מיד סנטתי בעצמי ועברתי על מידותי והשפלתי גאוותי והזכרתי לעצמי שאותה הרגשה היתה לי במשך כמה שנים כששתיתי דברי מו"ר בישיבה ודימיתי שרק אני שומע. דימיתי והתבדתי כשמישהו אחר גנב לי את שורת הפרידה הזו בעוזבו את הישיבה, וקם ואמר: 'הרב, רציתי לומר שגרמת לי להרגיש בכל שיחותיך כאילו אתה מדבר רק אלי ומכל הסובבים אין איש שמבין אלא אני.'
ואני לקחתי אל ליבי הנחמץ את הדברים והחלטתי שאין הדבר תלוי בי אלא בו.
ובכן כל ההקדמה רק כדי לומר, שדרוש כשרון מיוחד לומר דברים שמשתמעים לכל שומע כמכוונים אליו בלבד.
כל הכבוד.
[ליצירה]
יש כאן מקום חשוב מאוד, הקטע עם כל הדיון שאחריו. מומלץ להכנס.
למתקרבת - הרמב"ם מיישב: 'אשרי נשוי פשע כסוי חטאה' - בחטאים שבין אדם למקום, לעומת 'מכסה פשעיו לא יצליח' - בעבירות שבין אדם לחבירו.
אני חושב שלפחות מנקודת מבטו של הכותב, (וגם לדעתי), העבירה היא בין אדם לאישתו בעיקר ולכן נראה שנהג כדין שפרסם.
חוצמזה אני מאוד מאוד מסכים עם מאורה בקשר לחשיבות העצומה שיש בפרסום של מצב נורא כזה דווקא באופן שבן בחר לתאר אותו (שהוא אגב נקי מכל ביטוי לא ראוי) וזו הדרך הכי חזקה לגרום למי שנמצא במצב דומה להזדעזע עד עמקי נשמתו מהטחת האמת הכואבת על עצמו בפרצופו.
אני חושב שיש בכך לעזור להרבה מאוד אנשים שנופלים למצבים דומים ומתקשים לעזור לעצמם. אין כאן לא מאמר רעיוני על מלא ברעיונות יפים, לא הטפת מוסר שמביטה מלמעלה, ולא הצעת אהדה ומחילה למצב העגום (ואני לא פוסל אף אחת מהדרכים), אבל יש כאן דבר שעולה על כולן - הצבת מראה מול הפנים - 'תראה איך אתה נראה!', אם קיבלת בחילה מעצמך עוד יש לך סיכוי...