נגיעות רטובות של חורף אצילי ושל צינה מעוררות ממלכות רדומות, נסתרות מבעד לחומות הגן המתנשאות והוורדים והקוצים, והתקוות והבשורות. (אז איך לכתוב אותך בין השורות?) מנגינות מתנפצות לחופי כמו חול וקצף ושחפים מגששות אחר גבולות משתנים מרחוק מבעד לקליפות הצדף הקשות והפנינים, והדמעות והמתוק. (אז איך לכתוב אותך בְּלשתוק?) אהבות מתעטפות בי כמו מגן מפני רוחות מתחככות בנקודות התוהות, הדקוֹת מבעד לשכבות הצעיפים הנרקמות הערפילים, החיכיונות והשתיקות. (אז איך לשיר אותך ולחכות?)