כן. כשחושבים על זה לעומק, אז זו האמת, וצריך ללמודתזה. ויש הרבה מעגלים לעניין, זתומרת שכל דבר שנעשה, גם אם זה נראה לא ממש תרומה ישירה, תלוי מה היעד שלו.
ואם להיות בניעקיביסטית קיטשית לגמרי לכמה שניות, אז-
המילה נתן- אם אם קוראים אותה מהסוף להתחלה היא עדיין אותו הדבר.
מי שנותן- בעיקר מקבל.
סו,
את נורא צודקת. זה הדבר הכי הכי ממלא.
אכן...
---
"לכמה שניות"-?
אודיה, אין לך שום מודעות עצמית.
את *תמיד* כזאת... (:
'תגעגעתי אלייך, אגב... פשוט המחשב שלי עושה בעיות ולא הצלחתי להחזיר מסרישי.
זה פחות או יותר נותן סיכום מתומצט של חצי (טוב לא חצי.. חצי ממה שלמדתי בנתיים..) מהמאסות של הרב סולוביצ'יק...
קהילה של ברית, אחדות ושייכות אונטית וכו' וכו' וכו' וכו'...
מה לעשות.
כן זה נכון.
כשאדם נותן לאחרים - הוא לא רק נותן לעצמו (כי השני יתן לו מתי שהוא גם) - אלא בגלל שהוא לא -יכול- לא לתת לו! הוא 'שייך' כביכול לשני גם...
(כשמישהו עוזר לי, בעצם זה שהוא מקדם אותי במשהו, הוא רכש כביכול זכות על אותה התקדמות שאני עשיתי... יש לו עכשיו 'בעלות' על חלק ממני - אני שייך לו במובן מסויים... הנקודה היא, שהייתי שייך לו גם מקודם... שהרי כולנו נשמה אחת. כנסת ישראל.) [ציטוט ספונטני בלבד)
שמעתי מאדם חכם פעם, שדברים שאנחנו עושים בשביל עצמנו אינם דברים שאנחנו עושים מתוך אגואיסטיות. הרי אנחנו- גופנו ונשמתנו- אינם ברשות עצמנו. אנחנו חייבים בשמירתם כלפי מי שהפקיד בידינו אותם.
בתמימותי (עאלק..), נראה לי שהבנתי אחרת מכל המגיבים ומאוד אהבתי עד כדי גאוניות.
לעשות משהו עם החיים שלך זה לעשות משהו עם האחר, לא במובן היפה והבנאלי של לתרום לאחרים, מי דיבר על זה בכלל? החיים שלך הם האחר, לעשות איתם משהו זה לעשות להם טובה במובן מסוים, כי אתה כשלעצמך (ללא החיים האלה כביכול) פשוט היית זורם לך הלאה ולעולם לא מתמקם, לעולם לא מאט את זרימתך לכדי שהות מספיקה לבניה של משהו אמיתי. ומאוד אהבתי את ההפרדה המוזרה הזאת בין החיים שלך לבינך, ומאוד אהבתי את הרעיון שמה שידחוף אותך לבנות משהו בחיים שלך היא ההרגשה הפשוטה של גמילות חסד. גמילות חסד עם החיים שלך.
נדמה לי שרק מי שמרגיש חזק את המתח הזה שבין הרצון לעשות דבר אחד חשוב וגדול כמו שצריך בחיים, לבין הצורך להתפזר כל הזמן ונסות הכל ולעולם לא לוותר על חוויות וחלומות, יכול להבין את זה נכון.
אבל מצד שני, אולי הכל בראש שלי?
:)
[ליצירה]
שלום סו
כן. כשחושבים על זה לעומק, אז זו האמת, וצריך ללמודתזה. ויש הרבה מעגלים לעניין, זתומרת שכל דבר שנעשה, גם אם זה נראה לא ממש תרומה ישירה, תלוי מה היעד שלו.
[ליצירה]
הללויה!
חותמת בשתי ידיים.
(שיר ערש, על מה את מדברת?! מה קשור?!)
יש כל כך הרבה מה לומר על זה, אבל מיצית את זה היטב במשפט אחד.
למסגר ולתלות על הקיר.
[ליצירה]
נכון,
ואם להיות בניעקיביסטית קיטשית לגמרי לכמה שניות, אז-
המילה נתן- אם אם קוראים אותה מהסוף להתחלה היא עדיין אותו הדבר.
מי שנותן- בעיקר מקבל.
סו,
את נורא צודקת. זה הדבר הכי הכי ממלא.
[ליצירה]
...
אכן...
---
"לכמה שניות"-?
אודיה, אין לך שום מודעות עצמית.
את *תמיד* כזאת... (:
'תגעגעתי אלייך, אגב... פשוט המחשב שלי עושה בעיות ולא הצלחתי להחזיר מסרישי.
[ליצירה]
יוווו
זה פחות או יותר נותן סיכום מתומצט של חצי (טוב לא חצי.. חצי ממה שלמדתי בנתיים..) מהמאסות של הרב סולוביצ'יק...
קהילה של ברית, אחדות ושייכות אונטית וכו' וכו' וכו' וכו'...
מה לעשות.
כן זה נכון.
כשאדם נותן לאחרים - הוא לא רק נותן לעצמו (כי השני יתן לו מתי שהוא גם) - אלא בגלל שהוא לא -יכול- לא לתת לו! הוא 'שייך' כביכול לשני גם...
(כשמישהו עוזר לי, בעצם זה שהוא מקדם אותי במשהו, הוא רכש כביכול זכות על אותה התקדמות שאני עשיתי... יש לו עכשיו 'בעלות' על חלק ממני - אני שייך לו במובן מסויים... הנקודה היא, שהייתי שייך לו גם מקודם... שהרי כולנו נשמה אחת. כנסת ישראל.) [ציטוט ספונטני בלבד)
[ליצירה]
תוספת
שמעתי מאדם חכם פעם, שדברים שאנחנו עושים בשביל עצמנו אינם דברים שאנחנו עושים מתוך אגואיסטיות. הרי אנחנו- גופנו ונשמתנו- אינם ברשות עצמנו. אנחנו חייבים בשמירתם כלפי מי שהפקיד בידינו אותם.
[ליצירה]
*
אני דווקא אהבתי. ואדון "זר בתוכם" תגובתך שניסתה להיות שנונה- פגעה כאן באנשים. אני בטוחה. לא מצא חן בעיניך? אגלה לך סוד: מידי יום יש כאן כמה יצירות שהם אסון ויזואלי מבחינתי. מה שאני עושה- מלבד מקרים חריגים דוגמת ירושלמי- זה להתעלם. לא אהבת?- לא נורא, לא הכל אוהבים בחיים.
אהבת חלק וזה לא היה מושלם? שגר ביקורת בונה.
להגיד "לא יצירה ולא נעליים" בשביל לרדת על שם היצירה ולחייך חיוך מרוצה לעצמך- זה גועל נפש.
ועדי- אכן, הערות על שגיאות כתיב או מקלדת - יש לשגר למסרישי. בהנחה ומדובר בשגיאת כתיב- היוצר מתקן וזהו. ככה- תגובתך נשארת לדראון עולם גם לאחר התיקון- וזה מיותר.
ואכן יש "שקפקפים"...
ותודה לתגובה של אחת שהביאתני עד הלום.
[ליצירה]
ענקית את
ענקית.
ואחת מהצד לא פה (וירטואלית) בשביל להגיד לך את זה (היא מתה על יצירות כאלה, את יודעת).
צחקתי ממש. מכירה את הריתמיקאיות האלה. כיוונת למצב כמות שהוא, לצערם של שוחרי החינוך הנורמאלי לילדים.
זה מסביר הרבה חסכי ילדות שלי. הרבה.
גלוייתי, עננים!
פדגוגית בהכחשה.
[ליצירה]
את המושג "בן חורין"
אני כנראה מבינה אחרת ממך.
חירות אמיתית היא לעשות מה שאתה רוצה - כל עוד זה לא פוגע באלוקים ואדם.
התגובה שלך לא רק שהיא לא לגיטימית- מכיוון שהיא פוגענית ומגעילה, אלא- וזה החלק החשוב- היא מאוד לא חכמה, לא אינטיליגנטית ולא מסבירה מה בדיוק הפריע לך בקטע הכתוב (מה שמכונה "ביקורת בונה").
ככה שמי שמציב את עצמו בנקודה קצת מבישה- זה אתה (תגובה שלא מצטיינת באינטיליגנטיות ... אתה יודע)
במיוחד לאור האובססיה המוזרה שלך להבין את היצירות של נפש בדיוק אחרת ממה שהתכוון.
כנ"ל הנסיון הדבילי להציג אותנו כאלה שחוסמים את הזכות לחשוב.
תחשוב חביבי, תחשוב, חופשי. זה בחינם.
אבל אם התוצר של המחשבות שלך הוא גועל נפש בצורה תגובה לא מוסברת שראויה להקרא ביקורת בערך כמו שהתגובה שמעלי ילדותית- אני אסחב את הניידת הפאשיסטית על הגב בשביל להאבק במענות דוחות כשלך.
עכשיו הבנת או שאתה עדיין שבוי בתפיסות החיילים המדוכאים?
תתבגר, ילד. (שתי המילים האלה, אגב, אכן היו פטרוניות ומתנשאות. בניגוד למחשבה שלך על הקטע הנ"ל).
תגובות