שאול שפרינצק הגיע למסקנה שהוא חייב עבודה מהצד. אישתו ילדה, ברוך ה', והפעם שלישיה. המשכורת מהכויילל מספיקה רק לקוטג' בצרכניית ברכת חסדי הארץ, ולפעמים, כשיש הנחות, גם לקצת מלפפונים. כששאול התחיל להתעניין במה הכי כדאי לו לעסוק, הוא גילה מהר מאוד את האוצר הבלום בקרוי במבה. "אני קונה ישירות מהיצרן את הבמבה, ומוכר אותה ב20 אגורות פחות מהצרכנייה", סיפר לו מוישה אירכנזון, ממקימי המותג "במבה גוגו-גוגו". שאול התלהב וקנה את הרעיון (קניית רעיון, אגב, היא לא עניין זול). כבר למחרת עמדו שאול ובניו ולשו במרץ חמאת בוטנים ושאר מוצרים ומוקשים מהצומח, ובין רגע יצאה "במבה דאדא" לעולם. לא עברה יממה, ואליאס מלמטה, שהיו צריכים בדחיפות ממון להרחבת דירתם, הוציאו לשוק שקיות מרשרשות הנושאות את השם "במבה שוּקוּ", בשורוק. אומנם בהתחלה היה ויכוח מסויים, מאחר והסבתא רצתה שהבמבה תכונה "במבה שוקרון" על שם שמה מלפני נישואיה, אבל היא הושתקה מהר בעזרת קצת במבה. מקץ שבוע היו עסקני השכונה מעבירים דוגמיות של במבות ביניהם. מחירי הבמבות ירדו בהדרגה, עד אשר בני משפחת שפוניוב הקבלן, שאינם דחוקים בממון, החליטו להעניק חבילת טיטולים לכל הקונה 2 חבילות במבה "הוקו קוקו". את שם הבמבה שלהם, כך מספרים, נתן התינוק בהשראה פתאומית. שאול שפרינצק ראה כי העניין בכי רע, ומשך ידו מנושא הבמבה. בירורים קצרים בשוק העלו כי תחום המשקאות הקלים טרם מוצה, ועל כן יצא שפרניצק עם סדרת המשקאות "שתה ותן לחיות" במחיר מוזל, בטעמים קולה, מנגו-קלמנטינה ותות-אספרסו. מספרים שאחרי שהבנים של שפוניוב החלו לתת חמישה כרטיסי טיסה לחו"ל (+ 2 ילדים חינם) לכל הקונה חמישה בקבוקים מסדרת "בא לי שלוק" (אורז-בננה, קיווי- עגבניות וקולה), ארז שפרינצק את מטלטליו ואת משפחתו, השכיר את דירתו, קנה חמישה בקבוקים ממשפחת שפוניוב ומאז ועד היום הוא מסודר כלכלית בתור מורה בקהילת קודש דארגנטינה.