לילה אחד, פגשתי כוכב. "היי, כוכב", אמרתי. "תביא לי זהב". "זהב?" הוא צחק. "זה בשביל החרוז?" "לא רוצה להביא. מה אני, טום קרוז?" "מה הקשר לטום", התגלגלתי מצחוק. "אתה סתם מחפש חרוז. סתם, בלי חוק". "בלי חוק?" צחק הכוכב והרטיט, "זה לא מתחבר... זה כמו זפת וטיט". "עכשיו די הגזמת", כעסתי נורא. "מה זה פתאום? שעור ומורה?" "שום דבר", זרח הכוכב לעצמו, "חרוזים זה לא קל, כמו ילדון ואימו". "אתה סתם מנסה", האשמתי בקול. "לא תמצא שום חרוז. לא תמצא, זה הכל". "את משתפרת, ילדה", חייך הכוכב. "ועכשיו- אלך להביא לך זהב".