באישון הלילה, כשכולם ישנים, ואף אחד לא רואה, באים גמדים לכל בית. הם הולכים בשקט, על קצות האצבעות, כדי שאף אחד לא ישמע. הם עוברים ליד כל המיטות, מוודאים שכולם ישנים. וכשהכל בדוק - הם ניגשים למלאכה. אחד לוקח את שלט הטלוויזיה, מוציא את הסוללות, ושם אותן במכונת הכביסה. אחר לוקח את נעלי הבית, ודוחס לתוך השלט. עוד אחד לוקח את צרור המפתחות, ושם אותו מאחורי המקרר. ואחד נוסף לוקח את הארון, ומחביא מתחת לספה. כל אחד מוצא לו עיסוק, וכשהוא גומר - עובר לדבר חדש. לקראת הבוקר, כולם מפסיקים, ולוקחים רגע כדי להסתכל על יצירתם. כל אחד מתגאה בעבודתו, ומספר לאחר על חוויותיו. כולם משבחים אחד את השני, מסתכלים סביב, משננים כל פרט ופרט, שואבים רעיונות והשראה, אחד מיצירתו של השני. ואילו יצירות יש שם - מחשב עומד הפוך על סירת הצלה מתנפחת, מנורה עטופה בקליפות תפוז, כרית נוצות מודבקת אל החלק האחורי של שעון, ועוד ועוד. כל יצירה טובה מקודמתה. לאחר מכן הם מכתירים את המלך, הגמד שיצירתו היא היפה ביותר. הוא זוכה ליחס מכובד ומקום בהיכל התהילה עד הפשיטה הבאה. הוא גם רשאי לבחור חפץ אחד מתוך הבית, כרצונו, שאותו הוא יקח למזכרת. כעין גביע, פרס ניצחון, על בניית היצירה הכי יפה. הם חוגגים, בשקט בשקט, עד שאחד מבני הבית מתעורר. כהרף עין, כולם בורחים, וחוזרים למחילותיהם התת קרקעיות. איוולים, בני האדם. הם לא מסוגלים להבין את היופי שביצירות של הגמדים. הם קוראים לזה בלגן, אי סדר. הם מתלוננים על כך שהם לא יכולים למצוא כלום. כסילים. הם חושבים שהגמדים מחביאים להם דברים בכוונה. זאת הסיבה שהגמדים ממשיכים - יום אחד, הם יבינו. זה יתחיל בקטן - אדם אחד, אולי שניים, יבינו את ההרמוניה שמסתתרת מאחורי סידוריהם של הגמדים. אדם אחר, במקום אחר, גם יבין את הסידור. הם יספרו לחבריהם, שיספרו לחבריהם, וכך תפוץ השמועה, יחד עם ההבנה. ואז כל העולם יבין. כולם יפתחו לעולם ומלואו, שנסתר מפניהם לפני ההבנה. בינתיים, הם ימשיכו לחשוב שהם מאבדים דברים.