מהנהנת רפה לא חושבת דבר מתמוגגת ללעוס כמו ללעוס חיה עוד יום מתקפלת נחתכת פוקעת הומה מקוננת עוזבת נבנית מעצמה מטיחה בי אשמה באה לי במחתרת בעוד יום היא תשכח אך הכל היא זוכרת אל הבור עם הזרם האד והטחב וממנו כושל מדדה למקלחת מתווה במראה תבניות מולדות חי עוד יום הצרחה שהבקיעה את שקט החדר הפכה להרגל מהוסה מתאר שגעון שוכני בית כזה דרור יקרא ונר שבת אבלי ציון אבלי פארה זהב שועליה עמוד עשנה כבר אמרתי תזכו תראינה עיניכם חיו עוד יום