דע כי נדחיתי כמעט רוב חיי.
ופניתי אל בית חדש, אליו אורשה להכניס את עצמי.
חבולה בגופי ובנפשי עמדתי תחת החופה עם מי שידעתי בתוכי שאיתו ייטב לי.
דע כי נדחיתי כמעט רוב חיי, לא היה אדם שאהב את מגע כף ידי.
ובאתי אל בית חדש בו רציתי להביא את עצמי שבער זה זמן רב (ולא הצליחו לא המקום גם לא הזמן לצננו).
דע כי נדחיתי כמעט רוב חיי.
ובאתי אליך לתפוס מחסה מן הקור המכה שבחוץ. לחום ממבטך המלא והמנחם.
דע כי צעקותייך, כמו מבע פניך הזועף היו לי כחרב.
היו מוכרות לי מן הזמן הישן של חיי.
דע כי סליחה אמיתית שוודאי בוא תבוא עוד מעט
תוכל להוליד חיוך מחודש בינינו
אך הפצע ההוא שעודני איתו מכמעט כל חיי
ישוב להמתין עד ליום
בו יורשה להגליד .
תגובות