[ליצירה]
והכי אהבתי? את ההיפוכונדריות של דורון, שהוסיפה לכל הסיפור הזה מימד מחויך, וגם ניחוח של מציאות אמיתית, כזו שבה הגיבורים לא מושלמים.
סיפור חמוד.
[ליצירה]
ידידה חביבה,
משפט המפתח בשיר המקסים שלך הוא: "דֶּרֶךְ לִי עוֹד אֲרֻכָּה".כמו שאמר הרמב"ם: "הכל צפוי והרשות נתונה".
אם תשימי לב לשמי, את רק בתחילת הדרך והכל עוד פתוח. הנכון הוא לצַפות לעזרת ריבונו של עולם, אבל הוא יכול לעזור רק למי שיודע לעצב את שיעור קומתו. התובנה הזו היא העזרה הראשונית שהוא נתן לך. וככל שתרבי להשתמש בה ותבני במו ידיך את דמותך כך תקבלי יותר תמיכה ועזרה.
והמתנה הכי חשובה שקיבל כל הדור שלך היא הזכות לשאול שאלות. בצעירותי היו רק תשובות גם לשאלות שלא נשאלו. כתבתי סיפור דמיוני לילדים ולמבוגרים כאחד שבו אב מלמד את בנו:" אם תלמד לשאול את השאלות הנכונות, התשובות יבואו מעצמן". אז יש לפניך עוד דרך ארוכה אבל מספיק זמן ללכת בה נכוכה, ואם תשכילי לנצל את הזמן, מובטחת לך העזרה.
בהצלחה בא בימים
[ליצירה]
העימות הזה בין הרגש האישי - לא הכרתי איש ב"ה, לבין הרגש הכללי - שוב נפלו בנינו ובנותינו, אכן קורע את ליבנו שנות דור.
ימים כה שחורים, בהם קרוב הופך קרבן
שכן - בו נשמתו כבר לא תשכון,
חבר - גופו נפרד מנשמתו,
וסתם בן ישראל - אח לדרך, לעם, למשפחה.
נדמה לי שבדור הזה, רואים אנו, למרות קהות החושים, עד כמה קטן העם, עד כמה פגיעה באחד - גורמת לשני לקרוס.
[ליצירה]
איך אני אוהבת את זה... שפה עדינה, הבנה לעומק האישיות, עלילה קלילה וזורמת ותאור של חיבה טהורה ומתוקה מדבש...
אני כבר מחכה ל"והם חיו באושר ובעושר ד'"! (למרות שאפשר היה לתת שם יותר מקורי ומענין).
תודה רבה לך ובהצלחה!
[ליצירה]
ה' יעזור ויושיע.
עם הנצח עבר כאבים גדולים ואיומים, מבפנים ומבחוץ,
אך הוא אינו מפחד מדרך ארוכה.
בסוף (מתי, רבונו של עולם, מתי?) נאמר כולנו באמונה ובשמחה "אודך ה' כי אנפת בי".
בבנין ירושלים ננוחם, בקרוב בימינו, אמן כן יהי רצון.
[ליצירה]
מסוג השירים שאינני מבינה עד הסוף, אבל ברור לי שהם יפים וטובים ומביעים.
זאת לעומת יצירות שנראות לי (הקטנה) כגיבובי מילים לא מובנות, המתימרות להיות שירה גבוהה. {ושמשום מה, דוקא מהן מתפעלים המבקרים}
[ליצירה]
מאוד יפה, דעה.
קראתי כמה פעמים עד שהגבתי, כדי להבין עד הסוף, לקלוט את המילים ולהפנים את הדקויות.
אני חושבת שהשיר חזק ומבטא הכל ביחד - כאב נורא, אמונה, תקוה, ותפילה-זעקה שלא עוד.
יהי רצון שתבוא סוף סוף הגאולה השלמה
[ליצירה]
יפה.
קראתי כבר בעבר קטעים עם אותו רעיון, אבל כל פעם זה אמיתי וכואב מחדש.
אם חושבים על בן אדם סתם שהיה נגש אליך ברחוב וטוען שהוא המשיח, נראה לי שרובנו נודה שאכן נתהה אם הוא משוגע, ולא נקח אותו ברצינות. (בכל זאת, יש בעברנו כמה שבתאי'ים צבי'ים, וברחובותינו כמה שתויי יין שמכריזים על עצמם משיחים).
מצד שני, אנשים לא האמינו גם כשאדם גדול וצדיק, שפעל רבות למען היהדות, הוכרז כמשיח (אני מתכוונת, כמובן, לרבי מלובביץ')- ופה נראה לי שכבר אין הרבה איך להצטדק.
בשורות טובות, ושנזכה לפקוח את העינים ולזהות אותו כשהוא יגיע.