[ליצירה]
והכי אהבתי? את ההיפוכונדריות של דורון, שהוסיפה לכל הסיפור הזה מימד מחויך, וגם ניחוח של מציאות אמיתית, כזו שבה הגיבורים לא מושלמים.
סיפור חמוד.
[ליצירה]
ידידה חביבה,
משפט המפתח בשיר המקסים שלך הוא: "דֶּרֶךְ לִי עוֹד אֲרֻכָּה".כמו שאמר הרמב"ם: "הכל צפוי והרשות נתונה".
אם תשימי לב לשמי, את רק בתחילת הדרך והכל עוד פתוח. הנכון הוא לצַפות לעזרת ריבונו של עולם, אבל הוא יכול לעזור רק למי שיודע לעצב את שיעור קומתו. התובנה הזו היא העזרה הראשונית שהוא נתן לך. וככל שתרבי להשתמש בה ותבני במו ידיך את דמותך כך תקבלי יותר תמיכה ועזרה.
והמתנה הכי חשובה שקיבל כל הדור שלך היא הזכות לשאול שאלות. בצעירותי היו רק תשובות גם לשאלות שלא נשאלו. כתבתי סיפור דמיוני לילדים ולמבוגרים כאחד שבו אב מלמד את בנו:" אם תלמד לשאול את השאלות הנכונות, התשובות יבואו מעצמן". אז יש לפניך עוד דרך ארוכה אבל מספיק זמן ללכת בה נכוכה, ואם תשכילי לנצל את הזמן, מובטחת לך העזרה.
בהצלחה בא בימים
[ליצירה]
העימות הזה בין הרגש האישי - לא הכרתי איש ב"ה, לבין הרגש הכללי - שוב נפלו בנינו ובנותינו, אכן קורע את ליבנו שנות דור.
ימים כה שחורים, בהם קרוב הופך קרבן
שכן - בו נשמתו כבר לא תשכון,
חבר - גופו נפרד מנשמתו,
וסתם בן ישראל - אח לדרך, לעם, למשפחה.
נדמה לי שבדור הזה, רואים אנו, למרות קהות החושים, עד כמה קטן העם, עד כמה פגיעה באחד - גורמת לשני לקרוס.
[ליצירה]
איך אני אוהבת את זה... שפה עדינה, הבנה לעומק האישיות, עלילה קלילה וזורמת ותאור של חיבה טהורה ומתוקה מדבש...
אני כבר מחכה ל"והם חיו באושר ובעושר ד'"! (למרות שאפשר היה לתת שם יותר מקורי ומענין).
תודה רבה לך ובהצלחה!
[ליצירה]
יפה מאוד ואמתי. לפעמים כל כך קשה לפרוץ את המעבר ולזהות מי אתה באמת ומה הדבר שאתה באמת שואף אליו והוא תמצית חייך.
מקווים שאלו הדברים הנכונים, אך מי לידינו יתקע?
דרושה עבודה רבה. בהצלחה.
[ליצירה]
אהבתי. הרעיון (אם הבנתיו) יפה מאוד.
אבל הייתי הופכת את הבתים. קודם לתאר איך כולם מחכים לך, העבד, ואז לעלות לשלב הבא - שאת מחכה למלך. נדמה לי שאז זה יהיה יותר חזק.
[ליצירה]
כולי צמרמורת.
עורה ה', למה תישן? הבט משמים וראה ופקוד גפן זאת; היא כל כך יפה.
סיפרו שאבא לבחור אמריקאי שנרצח בחברון בתרפ"ט ניגש לרב שעודד את בנו לסוע לארץ לישיבה והודה לו. התפלא הרב: "על מה אתה מודה לי? בשל עצתי היה בנך בישיבה בזמן הטבח?" השיבו האב: "בני היה צריך למות בן 17. אם לא היה נוסע לישיבה, היה ודאי נהרג כאן, מתאונה או ממחלה, כ"אמריקאן בוי". עתה הוא נרצח בתור בן ישיבה..."
אשרי הבחורים האלו, שהמוות שלהם היה מתוך הלימוד ובתוך הספרים. ה' יקום דמם.
[ליצירה]
נוגע ללב וכל כך מוכר. כל הכבוד לך שאתה מעז לחלוק את רגשותיך עם הציבור. חזק ואמץ!
יש משהו שחשבתי פעם על המאמר: ”קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף" -
מה משמע קשה - הייפלא מה' דבר? קשה למי שברא את העולם לתת לים פקודה להחצות? קשה לו לזווג את האדם?
אינני זוכרת מהי תשובת המפרשים, אבל בשביעי של פסח, תוך קריאה שמחה של שירת הים, עלה בדעתי רעיון:
אולי הקושי הוא של האדם - הן על הים והן בזיווג. לפני הישועה הכול נראה קשה ומייאש. המצרים מאחור, הים מלפנים, "נבוכים אנו בארץ" "סוגר עלינו המדבר". כל כך לא ברור מאין יבוא עזרנו. יש בנפש כמה כיתות, כל אחת סוברת אחרת ומתכננת אחרת, ונראה לפעמים שאין מוצא. ואנחנו צועקים.
קשה, קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף...
ואולי צריך איזה נחשון בן עמינדב פנימי, שיהיו לו האומץ והאמונה השלמה, שיקפוץ הישר לתוך המים ויביא את הגאולה?
מה זה אומר בפועל? איך להעיר בנו את הנחשון הזה ומה בדיוק הוא יעשה? זה גם אני אינני יודעת. אולי למישהו יש רעיון..
בהצלחה לכל העומדים לפני קריעת הים. כולנו נזכה בעז"ה לומר בסוף את שירת ההודיה!
[ליצירה]
אני חושבת שהנשואים יכולים להנות מהקטע הזה, והרווקים יכולים לבכות אותו.
ממש נגע ללבי.
המבט הזה מסביב, על המטפחות, על בטני ההריון המהודרות, על התינוקות המופלאים... אין דבר שראוי לקנאה יותר מזה.
שיהיו בשורות טובות אצל כולם, ומהר.
[ליצירה]
מסוג השירים שאינני מבינה עד הסוף, אבל ברור לי שהם יפים וטובים ומביעים.
זאת לעומת יצירות שנראות לי (הקטנה) כגיבובי מילים לא מובנות, המתימרות להיות שירה גבוהה. {ושמשום מה, דוקא מהן מתפעלים המבקרים}