[ליצירה]
והכי אהבתי? את ההיפוכונדריות של דורון, שהוסיפה לכל הסיפור הזה מימד מחויך, וגם ניחוח של מציאות אמיתית, כזו שבה הגיבורים לא מושלמים.
סיפור חמוד.
[ליצירה]
ידידה חביבה,
משפט המפתח בשיר המקסים שלך הוא: "דֶּרֶךְ לִי עוֹד אֲרֻכָּה".כמו שאמר הרמב"ם: "הכל צפוי והרשות נתונה".
אם תשימי לב לשמי, את רק בתחילת הדרך והכל עוד פתוח. הנכון הוא לצַפות לעזרת ריבונו של עולם, אבל הוא יכול לעזור רק למי שיודע לעצב את שיעור קומתו. התובנה הזו היא העזרה הראשונית שהוא נתן לך. וככל שתרבי להשתמש בה ותבני במו ידיך את דמותך כך תקבלי יותר תמיכה ועזרה.
והמתנה הכי חשובה שקיבל כל הדור שלך היא הזכות לשאול שאלות. בצעירותי היו רק תשובות גם לשאלות שלא נשאלו. כתבתי סיפור דמיוני לילדים ולמבוגרים כאחד שבו אב מלמד את בנו:" אם תלמד לשאול את השאלות הנכונות, התשובות יבואו מעצמן". אז יש לפניך עוד דרך ארוכה אבל מספיק זמן ללכת בה נכוכה, ואם תשכילי לנצל את הזמן, מובטחת לך העזרה.
בהצלחה בא בימים
[ליצירה]
העימות הזה בין הרגש האישי - לא הכרתי איש ב"ה, לבין הרגש הכללי - שוב נפלו בנינו ובנותינו, אכן קורע את ליבנו שנות דור.
ימים כה שחורים, בהם קרוב הופך קרבן
שכן - בו נשמתו כבר לא תשכון,
חבר - גופו נפרד מנשמתו,
וסתם בן ישראל - אח לדרך, לעם, למשפחה.
נדמה לי שבדור הזה, רואים אנו, למרות קהות החושים, עד כמה קטן העם, עד כמה פגיעה באחד - גורמת לשני לקרוס.
[ליצירה]
איך אני אוהבת את זה... שפה עדינה, הבנה לעומק האישיות, עלילה קלילה וזורמת ותאור של חיבה טהורה ומתוקה מדבש...
אני כבר מחכה ל"והם חיו באושר ובעושר ד'"! (למרות שאפשר היה לתת שם יותר מקורי ומענין).
תודה רבה לך ובהצלחה!
[ליצירה]
יפה.
קראתי כבר בעבר קטעים עם אותו רעיון, אבל כל פעם זה אמיתי וכואב מחדש.
אם חושבים על בן אדם סתם שהיה נגש אליך ברחוב וטוען שהוא המשיח, נראה לי שרובנו נודה שאכן נתהה אם הוא משוגע, ולא נקח אותו ברצינות. (בכל זאת, יש בעברנו כמה שבתאי'ים צבי'ים, וברחובותינו כמה שתויי יין שמכריזים על עצמם משיחים).
מצד שני, אנשים לא האמינו גם כשאדם גדול וצדיק, שפעל רבות למען היהדות, הוכרז כמשיח (אני מתכוונת, כמובן, לרבי מלובביץ')- ופה נראה לי שכבר אין הרבה איך להצטדק.
בשורות טובות, ושנזכה לפקוח את העינים ולזהות אותו כשהוא יגיע.
[ליצירה]
בכל פעם שאני רואה בחור ובחורה הולכים ומחיכים זה אל זה בנימוס אני חושבת: כמה שהתקופה הזו מוזרה ומצחיקה. שני בני אדם נפגשים, כל חודש עם מישהו אחר, וצריכים להתחיל מחדש את כל התהליך: לשוחח בטלפון, להתלבט איפה להיפגש, להתלבט מה ללבוש, לחכות בסקרנות, לנהל שיחות היכרות ונימוסין, להחליף דעות, להסכים, להתווכח, לחזור הביתה, להתלבט, להתיעץ, לברר, לנסות שוב, להחליט שזה לא זה ו..להמשיך הלאה.
כמו שאמרתי - תקופה מוזרה ומצחיקה. רק שתעבור עלינו במהירות וללא כאבים. אמן!
[ליצירה]
התרגשתי והזדהתי עם הרבה דברים - הרווקות, טיפולי הפוריות, המאבק במחלה. החיים לא קלים...
כל כך עצוב וקשה כשהתמימות נשברת ומגלים באמת, מבפנים, שיש לחיים ולאנשים גם צד קשה או מכוער.
אבל אני חושבת שבעומק הכל כן טוב ויפה, "האלוקים עשה את האדם ישר..." ויש כל כך הרבה אנשים טובים ורגישים וצדיקים. צריך רק לדעת להתאמץ ולראות רק אותם.
ולמה החיים לא תמיד מלטפים אותנו? שאלה מצוינת...
"לו ידעתיו - הייתיו".
תודה על הקטע, ושיהיו לך חיים מלאי אור!
[ליצירה]
וואי. את לא יודעת כמה נגעת בי! כל מילה וכל תחושה אמת. תארת כל כך טוב את מה שאני מאמינה שיש הרבה שחשות. תודה לך, יישר כח ו... בהצלחה בכל ההתמודדויות.
[ליצירה]
יפה מאוד ורגיש, אבל עצוב.
מה זה התבוסתנות הזו?
אנו אכן מושיטים ידיים ריקות, וזה באמת לא נעים, אבל איכשהו זה גם מנחם ומזמין התרפקות ותלות מוחלטות.
שמעתי שר' נחמן כותב עצה לשבתות וימים טובים, והוא מעיד על עצמו שגם הוא נוהג כך:
לפני היום הוא מתכונן ולומד, אך בהגיע היום עצמו הוא "משליך" עצמו על ה' ולא מצפה מעצמו לכלום - לא להרגיש את כל האורות, לא לדעת לתפוס אותם ולנצל אותם, לא לנסות להרגיש את ההתעלות של החג. פשוט להיות כלי ולא להיות אחראי על מילויו.
נראה לי שאם עושים זאת לא מרגישים בסוף היום את הפספוס שמורגש בשיר.
שנה טובה ושמחה!
[ליצירה]
נורא!
בתחילה חשבתי שליבו ותחושותיו של האיש הפכו לאפר, כמו שניצולי שואה רבים סיפרו שלא יכלו לבכות יותר, אך אח"כ הבנתי שכוונתך היתה שגם הוא עצמו נרצח.
ה' יקום נקמת דם עבדיו מאומה הרשעה.
[ליצירה]
קראתי קודם את 'חודש אחרי'. שני השירים יפים ונוראים.
רק באמצע השיר הזה הבנתי מיהי הנרצחת שאת פונה אליה. ולמה רק באמצע? כי בתחילה חשבתי שהאותיות מתת מנוקדות אחרת: שורש מ.ו.ת גוף שני עבר נקבה. מצמרר לראות שגם כך זה מתאים.
כל טוב לך, ושלא נדע עוד צער.