[ליצירה]
והכי אהבתי? את ההיפוכונדריות של דורון, שהוסיפה לכל הסיפור הזה מימד מחויך, וגם ניחוח של מציאות אמיתית, כזו שבה הגיבורים לא מושלמים.
סיפור חמוד.
[ליצירה]
ידידה חביבה,
משפט המפתח בשיר המקסים שלך הוא: "דֶּרֶךְ לִי עוֹד אֲרֻכָּה".כמו שאמר הרמב"ם: "הכל צפוי והרשות נתונה".
אם תשימי לב לשמי, את רק בתחילת הדרך והכל עוד פתוח. הנכון הוא לצַפות לעזרת ריבונו של עולם, אבל הוא יכול לעזור רק למי שיודע לעצב את שיעור קומתו. התובנה הזו היא העזרה הראשונית שהוא נתן לך. וככל שתרבי להשתמש בה ותבני במו ידיך את דמותך כך תקבלי יותר תמיכה ועזרה.
והמתנה הכי חשובה שקיבל כל הדור שלך היא הזכות לשאול שאלות. בצעירותי היו רק תשובות גם לשאלות שלא נשאלו. כתבתי סיפור דמיוני לילדים ולמבוגרים כאחד שבו אב מלמד את בנו:" אם תלמד לשאול את השאלות הנכונות, התשובות יבואו מעצמן". אז יש לפניך עוד דרך ארוכה אבל מספיק זמן ללכת בה נכוכה, ואם תשכילי לנצל את הזמן, מובטחת לך העזרה.
בהצלחה בא בימים
[ליצירה]
העימות הזה בין הרגש האישי - לא הכרתי איש ב"ה, לבין הרגש הכללי - שוב נפלו בנינו ובנותינו, אכן קורע את ליבנו שנות דור.
ימים כה שחורים, בהם קרוב הופך קרבן
שכן - בו נשמתו כבר לא תשכון,
חבר - גופו נפרד מנשמתו,
וסתם בן ישראל - אח לדרך, לעם, למשפחה.
נדמה לי שבדור הזה, רואים אנו, למרות קהות החושים, עד כמה קטן העם, עד כמה פגיעה באחד - גורמת לשני לקרוס.
[ליצירה]
איך אני אוהבת את זה... שפה עדינה, הבנה לעומק האישיות, עלילה קלילה וזורמת ותאור של חיבה טהורה ומתוקה מדבש...
אני כבר מחכה ל"והם חיו באושר ובעושר ד'"! (למרות שאפשר היה לתת שם יותר מקורי ומענין).
תודה רבה לך ובהצלחה!
[ליצירה]
אולי את לא ידעת שהוא יודע? אולי הוא חשב שזו הדרך שלך להתבגרות?
בכל אופן, הקטע מאוד יפה ונוגע, אפילו זועק. לא כתבתי את ההצעות שלעיל מעמדת ידע או ביקורת, רק מתוך נסיון להבין.
חזק ואמץ!
[ליצירה]
התרגשתי והזדהתי עם הרבה דברים - הרווקות, טיפולי הפוריות, המאבק במחלה. החיים לא קלים...
כל כך עצוב וקשה כשהתמימות נשברת ומגלים באמת, מבפנים, שיש לחיים ולאנשים גם צד קשה או מכוער.
אבל אני חושבת שבעומק הכל כן טוב ויפה, "האלוקים עשה את האדם ישר..." ויש כל כך הרבה אנשים טובים ורגישים וצדיקים. צריך רק לדעת להתאמץ ולראות רק אותם.
ולמה החיים לא תמיד מלטפים אותנו? שאלה מצוינת...
"לו ידעתיו - הייתיו".
תודה על הקטע, ושיהיו לך חיים מלאי אור!
[ליצירה]
ה' יעזור ויושיע.
עם הנצח עבר כאבים גדולים ואיומים, מבפנים ומבחוץ,
אך הוא אינו מפחד מדרך ארוכה.
בסוף (מתי, רבונו של עולם, מתי?) נאמר כולנו באמונה ובשמחה "אודך ה' כי אנפת בי".
בבנין ירושלים ננוחם, בקרוב בימינו, אמן כן יהי רצון.
[ליצירה]
העונג שלך משבת ממש נהדר. ההרגשה שלך שלא נותר לך כלום אחרי שהיא נגמרת לא נעימה.
מה דעתך לאכול מלווה מלכה ולשיר שירים של מוצאי שבת? זה יכול לעזור...
תודה
[ליצירה]
תודה רבה על קטע נהדר. אכן, לפעמים נראה שדוקא עבודת התמימים היא הגורמת ליותר נחת רוח. היא אמתית וחפה מכל הפילסופים והתיחכמים של האנשים החכמים.
הבעש"ט אמר פעם (... הלכתי לחפש את הציטוט ב"נתיבות שלום" ולא מצאתי, אז מהזכרון...):
אחרי כל המעלות והמדרגות שהגעתי אליהן, אני נשאר באמונה תמימה ופשוטה.
בהצלחה.