[ליצירה]
והכי אהבתי? את ההיפוכונדריות של דורון, שהוסיפה לכל הסיפור הזה מימד מחויך, וגם ניחוח של מציאות אמיתית, כזו שבה הגיבורים לא מושלמים.
סיפור חמוד.
[ליצירה]
ידידה חביבה,
משפט המפתח בשיר המקסים שלך הוא: "דֶּרֶךְ לִי עוֹד אֲרֻכָּה".כמו שאמר הרמב"ם: "הכל צפוי והרשות נתונה".
אם תשימי לב לשמי, את רק בתחילת הדרך והכל עוד פתוח. הנכון הוא לצַפות לעזרת ריבונו של עולם, אבל הוא יכול לעזור רק למי שיודע לעצב את שיעור קומתו. התובנה הזו היא העזרה הראשונית שהוא נתן לך. וככל שתרבי להשתמש בה ותבני במו ידיך את דמותך כך תקבלי יותר תמיכה ועזרה.
והמתנה הכי חשובה שקיבל כל הדור שלך היא הזכות לשאול שאלות. בצעירותי היו רק תשובות גם לשאלות שלא נשאלו. כתבתי סיפור דמיוני לילדים ולמבוגרים כאחד שבו אב מלמד את בנו:" אם תלמד לשאול את השאלות הנכונות, התשובות יבואו מעצמן". אז יש לפניך עוד דרך ארוכה אבל מספיק זמן ללכת בה נכוכה, ואם תשכילי לנצל את הזמן, מובטחת לך העזרה.
בהצלחה בא בימים
[ליצירה]
העימות הזה בין הרגש האישי - לא הכרתי איש ב"ה, לבין הרגש הכללי - שוב נפלו בנינו ובנותינו, אכן קורע את ליבנו שנות דור.
ימים כה שחורים, בהם קרוב הופך קרבן
שכן - בו נשמתו כבר לא תשכון,
חבר - גופו נפרד מנשמתו,
וסתם בן ישראל - אח לדרך, לעם, למשפחה.
נדמה לי שבדור הזה, רואים אנו, למרות קהות החושים, עד כמה קטן העם, עד כמה פגיעה באחד - גורמת לשני לקרוס.
[ליצירה]
איך אני אוהבת את זה... שפה עדינה, הבנה לעומק האישיות, עלילה קלילה וזורמת ותאור של חיבה טהורה ומתוקה מדבש...
אני כבר מחכה ל"והם חיו באושר ובעושר ד'"! (למרות שאפשר היה לתת שם יותר מקורי ומענין).
תודה רבה לך ובהצלחה!
[ליצירה]
וואו.
יותר משאני מתרשמת ממה שהעזת לכתוב, אני מתרשמת מזה שהעזת לפרסם זאת כאן. תחת שם אמיתי (?), אתה חושף כאבים והרהורים אישיים ומשתף בהם את כולנו. אתה עושה טוב, כי אנשים יכולים להבין פתאום שהם לא לבד בבעייתם ובתחושותיהם.
כל הכבוד לך, וה' הטוב יהיה בעזרך.
ועוד הערה: יש הבדל בין כעס, שהוא כוח הרסני, לבין זעקת כאב של תמיהה ("למה זנחתני"? "למה עזבתני"? "למה קודר אתהלך"?), שלדעתי היא הלגיטימית מבין שתי האפשרויות. מה אנו, מה חיינו ומה זכויותינו, שנוכל לכעוס עליו, חלילה?
ואל תחשבו "מה היא יודעת?" כי גם אני (כמו כולם...) עברתי ועוברת, ונראה לי שהתגובה צריכה להיות אחרת.
סליחה אם פגעתי בחזקי או במישהו אחר.
[ליצירה]
מסוג השירים שאינני מבינה עד הסוף, אבל ברור לי שהם יפים וטובים ומביעים.
זאת לעומת יצירות שנראות לי (הקטנה) כגיבובי מילים לא מובנות, המתימרות להיות שירה גבוהה. {ושמשום מה, דוקא מהן מתפעלים המבקרים}
[ליצירה]
גם אני מרגישה שמעבר לכאב הגדול של המגורשים ושל כולנו, הכאב הגדול ביותר הוא על חילול ה'. התפללנו שיראה שיש לו אהובים בעולמו, ובכך בעצם יראה שהוא קיים, אך לצערנו הרב הוא עשה אחרת. כתוב שהן הן נוראותיו והן הן גבורותיו - שהוא יכול להכיל כאלה פעולות נגדו וכזה חילול שמו.
ממקומו יופיע בעז"ה בקרוב וימלוך עלינו. אמן
prednisolone side effects in dogs bilie.org prednisolone 5mg tablets
[ליצירה]
רק אצלי לא מתנהלות מעולם שיחות כאלו בפגישות, או שחזקי כותב יותר על מה שהיה רוצה מאשר על מה שבמציאות? גם אם נתרץ את דיבורה הפתוח והמוגזם לדעתי של אודליה בטבעה הפתוח במיוחד, מעולם לא שמעתי (וגם איני יכולה לדמיין) בחור ישיבה שיודיע לבחורה שהיא נראית יפה, שהיא מקסימה ושהיא חמודה. ואפילו לפתיחותה של אודליה יש גבול - סביר שבחורה תשים לב ותחשוב על העובדה שהם יושבים קרוב; מאוד לא סביר שהיא תדבר על זה. זה מעורר אי נוחות. והדיבורים הפתוחים של אביאל על בנות יפות וכעורות...
שוב אני שואלת - רק אצלי הדברים הולכים אחרת? קצת קשה לי להאמין, אך אשמח לתגובות, לא רק של חזקי אלא גם של הקוראים.
[ליצירה]
לא יודעת, זה נורא נורא מוזר שבחור מתאר איך בחורה עושה אמבטיה. זה צרם לי מאוד, במיוחד כי לא הייתי מצפה לדבר כזה מבחור ישיבה כמוך. לפי מה שאתה מכניס לפיו של אביאל, נראה שאתה שקוע מאוד בעולם של תורה ולימוד, אז איך אין בך רגישות להבין שזה כל כך לא צנוע?
גם זה שהיחסים ביניהם מתחממים די מהר ושהוא בא לבקר אותה בביתה (באחד הפרקים הבאים) נראה לי מוזר מאוד.
אולי מה שחשבתי על ה"דוסיות" של מרכזניקים אינו נכון?
האמת היא שהסיפור הזה גורם לי להיות סקרנית להכיר אחד מהם, כי איני מבינה את החיבור המוזר הזה בין חיי תורה "רחפניים" לבין יחס כזה לבנות.
למרות הביקורת הזו, אני נהנת מאוד לקרוא ומצפה לסוף טוב של קול ששון וקול שמחה!
תודה