[ליצירה]
והכי אהבתי? את ההיפוכונדריות של דורון, שהוסיפה לכל הסיפור הזה מימד מחויך, וגם ניחוח של מציאות אמיתית, כזו שבה הגיבורים לא מושלמים.
סיפור חמוד.
[ליצירה]
ידידה חביבה,
משפט המפתח בשיר המקסים שלך הוא: "דֶּרֶךְ לִי עוֹד אֲרֻכָּה".כמו שאמר הרמב"ם: "הכל צפוי והרשות נתונה".
אם תשימי לב לשמי, את רק בתחילת הדרך והכל עוד פתוח. הנכון הוא לצַפות לעזרת ריבונו של עולם, אבל הוא יכול לעזור רק למי שיודע לעצב את שיעור קומתו. התובנה הזו היא העזרה הראשונית שהוא נתן לך. וככל שתרבי להשתמש בה ותבני במו ידיך את דמותך כך תקבלי יותר תמיכה ועזרה.
והמתנה הכי חשובה שקיבל כל הדור שלך היא הזכות לשאול שאלות. בצעירותי היו רק תשובות גם לשאלות שלא נשאלו. כתבתי סיפור דמיוני לילדים ולמבוגרים כאחד שבו אב מלמד את בנו:" אם תלמד לשאול את השאלות הנכונות, התשובות יבואו מעצמן". אז יש לפניך עוד דרך ארוכה אבל מספיק זמן ללכת בה נכוכה, ואם תשכילי לנצל את הזמן, מובטחת לך העזרה.
בהצלחה בא בימים
[ליצירה]
העימות הזה בין הרגש האישי - לא הכרתי איש ב"ה, לבין הרגש הכללי - שוב נפלו בנינו ובנותינו, אכן קורע את ליבנו שנות דור.
ימים כה שחורים, בהם קרוב הופך קרבן
שכן - בו נשמתו כבר לא תשכון,
חבר - גופו נפרד מנשמתו,
וסתם בן ישראל - אח לדרך, לעם, למשפחה.
נדמה לי שבדור הזה, רואים אנו, למרות קהות החושים, עד כמה קטן העם, עד כמה פגיעה באחד - גורמת לשני לקרוס.
[ליצירה]
איך אני אוהבת את זה... שפה עדינה, הבנה לעומק האישיות, עלילה קלילה וזורמת ותאור של חיבה טהורה ומתוקה מדבש...
אני כבר מחכה ל"והם חיו באושר ובעושר ד'"! (למרות שאפשר היה לתת שם יותר מקורי ומענין).
תודה רבה לך ובהצלחה!
[ליצירה]
יפה מאוד מאוד - בתוכן ובצורה, אך הצטערתי מאוד על הוספת ההצעות המטופשות לסיום.
למה להרוס את ה'הפי אנד'?
למה להנחית אותנו על קרקע הסלנג המכוערת?
היה כל כך יפה וטוב, ופתאום...
חבל על דאבדין!
[ליצירה]
וואי. את לא יודעת כמה נגעת בי! כל מילה וכל תחושה אמת. תארת כל כך טוב את מה שאני מאמינה שיש הרבה שחשות. תודה לך, יישר כח ו... בהצלחה בכל ההתמודדויות.
[ליצירה]
נוגע ללב.
השורה האחרונה מראה שאת מבינה שדוקא יש תקווה, ושגם מהנפילה אפשר לקום, אם רק מישהו יקום בזמן ויאמר או יעשה את הדבר הנכון.
איך אפשר להושיט לך יד?
[ליצירה]
נוגע ללב. אמיתי וכואב.
המשפט האחרון (למרות שהוא לא יצירה מקורית שלך...) הכי טלטל.
אני לא יודעת אם אני צודקת, אבל כמעט כל יצירה כואבת שאני קוראת כאן באתר, אני משייכת מיד לגירוש מגוש קטיף.
אני צודקת בקשר לזו?