"הרוח סובב והולך ועל סביבותיו שב הרוח" - איזה יופי של משפט. והרוח שב גם בשורה האחרונה... אני לא יכולה להגיד בוודאות שהבנתי את השיר, אבל בפירוש נהניתי ממנו. פורים שמח!
[ליצירה]
"הרוח סובב והולך ועל סביבותיו שב הרוח" - איזה יופי של משפט. והרוח שב גם בשורה האחרונה... אני לא יכולה להגיד בוודאות שהבנתי את השיר, אבל בפירוש נהניתי ממנו. פורים שמח!
[ליצירה]
אני לא יודעת אם הבנתי את כל הקטע, אבל המשל על האוטובוס מצא חן בעיני. זה כמו המשל על המעלית - למלך אחד היתה בת יחידה (איך שהוא תמיד למלכים בספורים יש רק ילד אחד, נכון?) והוא לא ידע למי ראוי להשיא אותה. החליט המלך לערוך מבחן מהסוג הזה: הורה לבנות מגדל בן אלף קומות, ומי שיצליח להגיע לקומה האלף - יזכה להתחתן עם הנסיכה. טוב, לא נלאה אותכם, הרבה מאוד אנשים ניסו ניסו,הגיעו מ-ק-ס-י-מ-ו-ם לקומה ה-200 התייאשו וירדו. (....)לבסוף כששאלו את בר המזל איך עשה את זה, ענה - עליתי בשארית כוחותי לקומה ה-201, ושם היתה מעלית...
ה' עוזר למי שעוזר לעצמו!
[ליצירה]
אמת מארץ תצמח וצדק משמיים נשקף
זה מאוד נכון, מה שכתבת. "יגיעת המראות" זה ביטוי שלך? הוא ממש גאוני!אנחנו מנסים לשקף את הצדק משמיים, אך רחוקים מכך מאוד. לאמת שלנו יש עוד הרבה מה לצמוח.
הלוואי ולשופטינו היתה כזאת ענווה.
כתוב יפה.
צריך קצת הגהה (סימני פיסוק)
[ליצירה]
תגיד, אוסם משלמים לך על זה?
לא, באמת, זאת יכולה להיות דרך מעולה לפרסומת סמויה. הרבה יותר מוצלח מפופ-אפס! בקרוב: "הבלדה לפמפרס". אפשר גם:"את לי דני את לי מילקי" או "שעות נוגות של בין-גרביים: יודפת". (אתם מוזמנים להמשיך)
[ליצירה]
לדעתי מי שעומד מאחורי "שמואל ירושלמי" הוא בעצם טיפוס משועמם עם תסביך צומי, שבעצם צוחק על כולנו. עוד מעט, כשימאס לו, הוא יפרסם איזה "במשפט אחד" שיהיה כתוב בו "סתאאאאם, עבדתי עליכם"
[ליצירה]
אכן, "אוי מזרוחניקים"...
אתה יודע מה אומרים - אקדח שמונח במערכה הראשונה יורה במערכה השלישית. אנחנו נמצאים כרגע באיסרו-חג פסח,ולכן זה כל כך בלט לי לעין, עוד בחלק הראשון של הסיפור, שם עוד היה צ"ל "רגש דתי". והעניין הוא - איך לעזאזל קורה בכלל שמגיעים למצב של מקטורן עם פירורים בפסח!! ריבונו של עולם - פסח!!!
כעקרת בית עם נסיון "עשיר ורב" של שלושה פסחים מאחורי , אני יכולה להגיד לך שחלק מהנקיון ההכרחי לפסח כולל ניעור כל הבגדים, וכיבוס כל בגד שיש בו כיסים, כשכיסיו הפוכים. בגדים שלא עברו טיפול כנ"ל נסגרים בארון לאלתר, ונמכרים לגוי יחד עם שאר החמץ.
אז כן, הדמעות בהחלט היו במקום, רק שלא אתה היית צריך להוריד אותן, אלא אמא שלך.אתה מבין, מאוירה כזאת של אי-הקפדה, אי-החמרה, וזילות -מה של דברים שנחשבו חמורים שבחמורים בעם ישראל לאורך כל הדורות - מגיעים לבסוף (בדור הבא) גם ל"חמץ שעבר ממנו הפסח", כשלא מצליחים להרגיש שום רגש של קדושה, או של שאיפה אמיתית לקדושה.
הדברים לא נאמרים חלילה וחלילה מתוך ביקורת אישית כלפי הכותב, אלא רק כלפי הגישה שמתוארת בשיר הזה. הכותב מציג סיפור של "חלום ושברו", ואני באה לטעון, ששורשי השבר היו כבר בחלום.
נ.ב. תודה על ההפניה לדיון בפורום - בהחלט שווה קריאה!
תגובות