[ליצירה]
וואו....זה מנולוג מקסים..אהבתי את החיבור הזה ובמיוחד את "מציפות לי את עינייך" שזה ממש מדהים בעיניי...
אך לא הבנתי את הסוף..."הבדידות שלך"...אם תוכל להסביר זה נורא ישמח אותי...
מיפעת.
[ליצירה]
אהבתי את שעות בין הערביים של השיר
באמת אֵין אַיִן בעין שלך, כי אם מלאוּת,
מלאות של שעות בין ערביים,
מלאות של צבעוניות,
לחוּת של מקוריות בסיום המצוין: "נפשי הרוחשת אל">>לא ניקדת את המלה "אל" והותרת אותה פתוחה להבנת הקורא, ירצה יקרא "אֵל". ירצה יקרא "אֶל"...
ולי אין ספק ששתי המשמעויות (בצֵירה ובסֶגול) מלאוֹת את עיניך וליבך.
בגלים רוחשים~~~
כּנרת
[ליצירה]
משהו אמיתי
איך אני אסביר לך
שכשאתה כותב כאלו דברים
אתה ממיס כמה קירות בחדרי הלב, ודוקא את המנומסים, כי אלו שאינם מנומסים מקיפים אותך חזק בעוצמתם-עצמתך ששידרת אליהם
על אף העצב.
שבת מנחמת ואוהבת
כּנרת
prednisolone side effects in dogs bilie.org prednisolone 5mg tablets
[ליצירה]
יפה כתוב וממש חשתי כאב כשקראתי את גודל הציפיה והאכזבה המוצדקת.
וכן, יש בעיה חמורה לדעתי בשיחות הניתוחיות שלפעמים נדמה שהם לשם הנאה, הרי אנחנו בבניה ולא הולכים ומנתחים את הבניין עם כל אחד, רק עם הבונים....
או לפחות עם מי שמעונין לעזור לבניין...
[ליצירה]
אני מצטרף לכל התגובות שלמעלה על יופי השיר. אבל תמיד הפריע לי שתגובות הם רק וואוו כו', מבלי איזושהיא התייחסות ממשית.
ממה שהבנתי, יש כאן תיאור של נפש שאכן חיה את חייה מתוך תשומתלב מרבית, סופגת לאיטה תת החוייה, ברצינות שכזו, שלא לומר כבדות. אבל יש כאן גם הרבה כאב. אם אני קולע, אז הילדים, חלומות הילדות, התמימות, הפנטזיות, כל מה שאדם צריך על מנת לגדול לחיים בוגרים ושמחים חטפו מכה רצינית ("סלעים שנפקחו לעברי"). והזכרונות האלו בוערים בעצמות. לגוף יש זכרון משלו, נוהגים לומר. ויחד עם כל הכאב, השיר נגמר באיזושהיא השלמה, מעין תחושת בעלות "אני בונה את חיי" - כאילו למרות המכות אני שולט בכאב ולא הכאב בי
אמן
[ליצירה]
ההערה האחרונה נשמעת לי כמו פחד להאשים מישהוא על שהעציב אותך, או אפילו פגע.
אני מכיר את זה. זה קשה, במיוחד שהוא קרוב
אבל מותר לנו להפגע זה . זה חלק מהמשמעות של להתמסר לקשר...
בהצלחה
[ליצירה]
לא לגמרי הבנתי- השיר כתוב מנקודת מבט נשית או שזה שיר הומוסקסואלי? (או לא שניהם?)
[ליצירה]
[ליצירה]
המיתוס של פאוסט, הוא סיפור גרמני שורשי במקורו, על אדם שמוכר את נשמתו לשטן (םאוסט) המתחזה לרופא (כך נדמה לי) על מנת להציל את בנותיו או אשתו. המסר הוא אפילו על מנת לעשות דברים טוביפ עליך למסור את נשמתך לשטן. עבור הנאצים ז ימ"ש זהו ספיפור מכונן, שכן הם האמינו שעליהם להקריב את גרמניה (ואכן כך עשו, כשאפסו כל הסיכויים) על מנת להציל את העולם, כביכול.
יש לסיפור הזה גם גירסא אמריקאית, אופטימי יותר, בה בסופו של דבר מצליחיל לעבוד על השטן.
אם מישהוא יכוללקשר את כל זה לסיפור של הדס, אודה לו.
בכל מקרה את מתנסחת מדהים!
[ליצירה]
זה יותר ארגון של מחשבה מאשר שיר (כך איך שאני מבין שיר...)
לגבי המחשבה - הכתובה בבהירות בבית האחרון - זה יותר מדהים מאשר מפחיד. אכן - ה"אני" שלנו מקבל כיוונון אמיתי יותר כשהוא קשוב לגמרי למתרחש מחוצה לו, לפעמים יותר מפוקוס בזכוכית מוגדלת על הפנימיות, שיכול לפעמים לפספס את העניין המדוייק....
בהצלחה!!!!
[ליצירה]
צחקתי.
אבל בא לי לבכות.
אכן זה מאוד אישי, למי שב"ענייינים"...
צורם ונוקב.
לפחות בא לך לצעוק. אני כבר שכחתי איך עושים את זה...
יש כאן גם שילוב בין העקירה האישית והטריטורילית. הסוציולוגיה שמגדירה אותי נבל היא שגם עוקרת. אבל זה לא רק סוציולוגיה...
so help us god
[ליצירה]
זה נשמע לי שיש ברקע סיפור אמיתי, כמו יצירה מבריקה אחרת שלך (אולי היפה באתר) "שבעה קיים", לא?
בכל מקרה, זה חמוד ממש, אבל קצת פחות משכנע מהנ"ל....