[ליצירה]
וואו....זה מנולוג מקסים..אהבתי את החיבור הזה ובמיוחד את "מציפות לי את עינייך" שזה ממש מדהים בעיניי...
אך לא הבנתי את הסוף..."הבדידות שלך"...אם תוכל להסביר זה נורא ישמח אותי...
מיפעת.
[ליצירה]
אהבתי את שעות בין הערביים של השיר
באמת אֵין אַיִן בעין שלך, כי אם מלאוּת,
מלאות של שעות בין ערביים,
מלאות של צבעוניות,
לחוּת של מקוריות בסיום המצוין: "נפשי הרוחשת אל">>לא ניקדת את המלה "אל" והותרת אותה פתוחה להבנת הקורא, ירצה יקרא "אֵל". ירצה יקרא "אֶל"...
ולי אין ספק ששתי המשמעויות (בצֵירה ובסֶגול) מלאוֹת את עיניך וליבך.
בגלים רוחשים~~~
כּנרת
[ליצירה]
משהו אמיתי
איך אני אסביר לך
שכשאתה כותב כאלו דברים
אתה ממיס כמה קירות בחדרי הלב, ודוקא את המנומסים, כי אלו שאינם מנומסים מקיפים אותך חזק בעוצמתם-עצמתך ששידרת אליהם
על אף העצב.
שבת מנחמת ואוהבת
כּנרת
prednisolone side effects in dogs bilie.org prednisolone 5mg tablets
[ליצירה]
יפה כתוב וממש חשתי כאב כשקראתי את גודל הציפיה והאכזבה המוצדקת.
וכן, יש בעיה חמורה לדעתי בשיחות הניתוחיות שלפעמים נדמה שהם לשם הנאה, הרי אנחנו בבניה ולא הולכים ומנתחים את הבניין עם כל אחד, רק עם הבונים....
או לפחות עם מי שמעונין לעזור לבניין...
[ליצירה]
המיתוס של פאוסט, הוא סיפור גרמני שורשי במקורו, על אדם שמוכר את נשמתו לשטן (םאוסט) המתחזה לרופא (כך נדמה לי) על מנת להציל את בנותיו או אשתו. המסר הוא אפילו על מנת לעשות דברים טוביפ עליך למסור את נשמתך לשטן. עבור הנאצים ז ימ"ש זהו ספיפור מכונן, שכן הם האמינו שעליהם להקריב את גרמניה (ואכן כך עשו, כשאפסו כל הסיכויים) על מנת להציל את העולם, כביכול.
יש לסיפור הזה גם גירסא אמריקאית, אופטימי יותר, בה בסופו של דבר מצליחיל לעבוד על השטן.
אם מישהוא יכוללקשר את כל זה לסיפור של הדס, אודה לו.
בכל מקרה את מתנסחת מדהים!
[ליצירה]
איפה אתן?
אני מסכחם לגמרי עם כל התגובות הצורניות, אבל-
איך זה שאף אחת כמעט לא מוחה על הביקורת?!
הטענה היא שאכן אומנתכן הוא בפלך, ולא בעולם המדרשות, שגורם לבעליכן להשתעמם מכן.
מהניסיון שלי זה דווקא לא נכון.
מה אתן חושבות?
[ליצירה]
צחקתי.
אבל בא לי לבכות.
אכן זה מאוד אישי, למי שב"ענייינים"...
צורם ונוקב.
לפחות בא לך לצעוק. אני כבר שכחתי איך עושים את זה...
יש כאן גם שילוב בין העקירה האישית והטריטורילית. הסוציולוגיה שמגדירה אותי נבל היא שגם עוקרת. אבל זה לא רק סוציולוגיה...
so help us god
[ליצירה]
אם זה מנחם, לפחות אני חושב שאת מדהימה, ושעד כתיבת שורות אלה כבר מצאת את אותו אחד.
דומני שרבים מבאי האתר מרגישים דומה, ואינני יודע אפ זה לשבחה של התקופה הזו או לגנאי.
בכל מקרה את כותבת יפיפה
[ליצירה]
עצוב כל כך!!!
איך את מביאה ושמה על השולחן כך את צורכי התלות האינסופיים האלה, שמישהוא אחר יאסוף אותנו...
אבל את יודעת, לעולם מישהוא מבחוץ לא יוכל להעניק לנו מה שאין כבר מבפנים...
שיהיה רק טוב!
[ליצירה]
זה כל כך כואב... לעמוד חבולה ופצועה תחת החופה..
גם יש איזו הרגשה כאילו העבר הכואב הטמיע בך את המחשבה כאילו את סוג ב' וגם אם הבחור כועס ונוזף, לא נורא - לפחות הוא מוכן 'לסבול' אותך, או לחלץ אותך מהבית... (לפעמים נופלים לסנדרום כזה של חיפוש בחוץ את מי שמשחזר את היחס בבית..)
אני בטוח שאת סוג א' א' ואני מקווה שגם הוא יודע זאת ועם הזמן הטוב שירקם בינכם ירפא את הפצעים..
אוף... אני מקווה שיהיה לך רק טוב
[ליצירה]
זה יותר ארגון של מחשבה מאשר שיר (כך איך שאני מבין שיר...)
לגבי המחשבה - הכתובה בבהירות בבית האחרון - זה יותר מדהים מאשר מפחיד. אכן - ה"אני" שלנו מקבל כיוונון אמיתי יותר כשהוא קשוב לגמרי למתרחש מחוצה לו, לפעמים יותר מפוקוס בזכוכית מוגדלת על הפנימיות, שיכול לפעמים לפספס את העניין המדוייק....
בהצלחה!!!!