[ליצירה]
התחברתי.
לתיאור, למטאפורות ולסצנה.
(אגב, זו חוויה מעניינת לקרוא את השיר הזה כשברקע מתנגן משהו של לינקין פארק - גם הם סוג של ים רגוע למרות הסערות..)
[ליצירה]
הי,
חומד,
אני יודעת שזה לא קל בכלל.
אני מתארת לעצמי שאת רוצה, ומנסה, ומרגישה שזה גדול עלייך, שאת נבלעת.
אני מנסה להבין מה עושה לך יותר רע, זמן הגלישה, או אופי הגלישה.
אבל אולי הגלישה הזו היא כמו קשר חונק, עם מישהו שאתה אוהב, אבל שלא משאיר מרחב, ולפעימים בדברים האלה אולי כדאי להפסיק לגמרי לתקופה מסויימת, כדי לא להרגיש כבולה ותלותית בזה. כדי להתנקות.
ואז לחזור. מודעת לעצמך, פחות נעלמת, פחות נכשלת.
מה דעתך?
[ליצירה]
אלמונית, הבעיה הגדולה בעיניי, היא במצבים שיש כביסה מלוכלכת, שלא תלויה בנו.
במקרים כאלה אנחנו נחנקים עם הכתמים בלב, בגלל הבושה, ואולי אם היתה לגיטימציה לדבר על דברים, היינו מצליחים להיעזר בסביבה.
אני לא חושבת שכולם צריכים לראות את הכתמים,אני בהחלט חושבת שאפשר לחשוף כתם, בעיני מי שיוכל לעזור לכבס אותו.
[ליצירה]
תמיד זה ככה. הרבה יותר קל, לי לפחות, להיות ביקורתית עם עצמי על מה שיכולתי להיות ואינני, מאשר פעם אחת, לאהוב את עצמי על מה שאני.
כאלה אנחנו.
זה עדיין לא אומר שזה טוב.
[ליצירה]
חמודה-
אני מצטרפת לשקופית, ומאחלת לך שלא תתפרקי- אבל אל תתפרקי- בשביל עצמך!
לא בשביל אף אחד אחר!
אני לא מכירה ולא יודעת, אבל נשמע לי שכל העולם על כתפייך.
אם את מרגישה שאת רוצה קצת להתמוטט, גם לך מותר!
רק טוב,
באה