[ליצירה]
התחברתי.
לתיאור, למטאפורות ולסצנה.
(אגב, זו חוויה מעניינת לקרוא את השיר הזה כשברקע מתנגן משהו של לינקין פארק - גם הם סוג של ים רגוע למרות הסערות..)
[ליצירה]
הי,
חומד,
אני יודעת שזה לא קל בכלל.
אני מתארת לעצמי שאת רוצה, ומנסה, ומרגישה שזה גדול עלייך, שאת נבלעת.
אני מנסה להבין מה עושה לך יותר רע, זמן הגלישה, או אופי הגלישה.
אבל אולי הגלישה הזו היא כמו קשר חונק, עם מישהו שאתה אוהב, אבל שלא משאיר מרחב, ולפעימים בדברים האלה אולי כדאי להפסיק לגמרי לתקופה מסויימת, כדי לא להרגיש כבולה ותלותית בזה. כדי להתנקות.
ואז לחזור. מודעת לעצמך, פחות נעלמת, פחות נכשלת.
מה דעתך?
[ליצירה]
אלמונית, הבעיה הגדולה בעיניי, היא במצבים שיש כביסה מלוכלכת, שלא תלויה בנו.
במקרים כאלה אנחנו נחנקים עם הכתמים בלב, בגלל הבושה, ואולי אם היתה לגיטימציה לדבר על דברים, היינו מצליחים להיעזר בסביבה.
אני לא חושבת שכולם צריכים לראות את הכתמים,אני בהחלט חושבת שאפשר לחשוף כתם, בעיני מי שיוכל לעזור לכבס אותו.
[ליצירה]
שי- אהבתי!!
שומעת את בכיו של הילד
שמתחבא בחדר סגור
בועט בכל כוחו בדלת
וחושב בלב שאסור
רוצה רק לחזור למציאות שידע
עם אמא בגן, בשלווה
כשיכל ללכת ולאחוז בידה
רוצה להרגיש אהבה...
ומגלה ילד שגדל
והפך שלם ואיתן
..
אולי דווקא בגלל
אותו זיכרון קטן.
[ליצירה]
קפצתי לביקור באתר אהוב
והחלטתי לבשר משהו חשוב
אם מישהו עדיין זוכר את שרשורי דלעיל
כדאי להתעדכן- הקמתי בית נאמן בישראל!
ועל כן איני נזקקת עוד למחזריה של מירב
( ולא אשתה מליון כוסות שוקו , ונס על חלב..)
אז דע לך אורי כי "הרווקה הנועזת" מתגובה שבעים
זכתה להקים לה קן אוהבים
ואם אני זכיתי, לכולם יש סיכוי
לא להתייאש, הכל עניין של עיתוי!