את הדיו והקסת החלפתי בעיני
והנייר החתום הפך
לפנים מספרות.
ובמקום מילה משקרת
היה מבטי משכר
ודמעתי מגלה את הכל.
וכל קמט של צחוק,
או הרמת גבה,
או גומה,
אמרו לך
את שלא יכולתי לומר.
אמרו את חטאי
כאבי, תפילותי
געגועי---
וקראת.
סוערה בת חורין
-
סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] יופי!!!!!!!!!!!! וקראתי... [ליצירה]
- [ליצירה] הלוואי על כולנו... סוערה - זה נהדר. [ליצירה]
- [ליצירה] סו.. איך קראת לזה?.. "ארספואטיקה.. קטגוריה בפני עצמה" הריחות הנודפים מן הכתוב לעומת המציאות והרגש ברובד החיים היומיומיים. הרגשת הזרות לכתיבה (-כמו בשיר של אלתרמן), הבעת האני בכתיבה. האני האחר המתגלם בכתיבה. אני מפחד להאריך.. מפחד לגרוע מהניחוח שעולה מהשיר. מקסים. שי :) [ליצירה]
- [ליצירה] יפייפה. וגם מעלה זכרונות. אוהבת מאוד. [ליצירה]
- [ליצירה] כתוב יפה ממש. [ליצירה]
- [ליצירה] איזה יופי של חוויה שאת מתארת פה, וכמה יפה שאת מתארת אותה. שוב. [ליצירה]
- [ליצירה] . איזה משחק מילים סוערה. הייתי צריכה להחזיק ראש. ברור שאהבתי :) [ליצירה]
- [ליצירה] זאת ההרגשה הכי טובה בעולם. וזה כתוב (מה אני אגיד? אמרו כבר את כל המחמאות מעלי) נפלא! [ליצירה]
- [ליצירה] בתור מי שמעדיפה את המילים הכתובות על אלה הנאמרות, אני מוכרחה לציין שהצלחת להזיז שם משהו, בתוכי. מופלאה שאת. [ליצירה]
- [ליצירה] ההההההא (אנחה כבדה) את מצליחה לבטא במילים מה שאחרים לא מצליחים לבטא אפילו בפנים [ליצירה]
- [ליצירה] למרות שהבטחתי פרישה פשיה, ממזי! אחלה קופירייטינג! יותר יצירה - פחות יצרים! איזה פאתוס! איזה חזון! איזו אמירה! וכשאני חושבת על זה... אני כנראה צריכה להעיף מכאן את כל היצירות שלי. הן נבעו מהרבה יצרים. המון. בעצם כולן תוצר של יצר הכתיבה. וואלק קשה לי הדיון הזה מאחר ונקודות המוצא שונות מאוד. ואולי זה כי אני בפאזה אחרת בחיים. לא יודעת... מנחם- הייתי אומרת שהתגובה ה"פרוואית" שלך די עיצבנה אותי. אולי תנסח מחדש ועל הדרך תגיד אם זה מוגדר כאתר דתי. ומישי- הסברתי את עניין שיר השירים. אין לי כח לחזור על זה, את וכל מי שזה צרם לו מוזמנים לקרוא שוב. ועל הדרך אני ממליצה על היצירה החדשה של הכותב דלעיל. לא להבהל, הוא היה בסדר גמור הפעם. חבל לפספס. סוערה, מוכנה להיות הצנזור שלו ולהפנות אתכם פנימה רק כשזה יהיה בסדר. [ליצירה]
- [ליצירה] מצויין אוהבת יצירות שמדברות על החיים ומערבבות ככה את כל התחומים שבחיים המורכבים שלנו. עבודה אהבה משפחה... והמעברים שבינהם מתלבשים נהדר. לא מאולצים וזורמים יופי. מחכה להמשך. [ליצירה]
- [ליצירה] :( יפה-יפה ונוגה כל כך... אם היו נותנים לי להרוס סיפור כזה, למשל, הייתי מושיעה אותה איכשהו. כמו שהייתי רוצה שתיוושע. כמו שהייתי רוצה להיוושע... כותבת מצויין. [ליצירה]
- [ליצירה] ווווווו וווווווווווווווווווווווווווווווווואוווווווווווווווו. נו, יש כאלה שאלקים נתן להם הכל. אשרינו שזכינו לראות קצת. }{ סו. [ליצירה]
- [ליצירה] את המושג "בן חורין" אני כנראה מבינה אחרת ממך. חירות אמיתית היא לעשות מה שאתה רוצה - כל עוד זה לא פוגע באלוקים ואדם. התגובה שלך לא רק שהיא לא לגיטימית- מכיוון שהיא פוגענית ומגעילה, אלא- וזה החלק החשוב- היא מאוד לא חכמה, לא אינטיליגנטית ולא מסבירה מה בדיוק הפריע לך בקטע הכתוב (מה שמכונה "ביקורת בונה"). ככה שמי שמציב את עצמו בנקודה קצת מבישה- זה אתה (תגובה שלא מצטיינת באינטיליגנטיות ... אתה יודע) במיוחד לאור האובססיה המוזרה שלך להבין את היצירות של נפש בדיוק אחרת ממה שהתכוון. כנ"ל הנסיון הדבילי להציג אותנו כאלה שחוסמים את הזכות לחשוב. תחשוב חביבי, תחשוב, חופשי. זה בחינם. אבל אם התוצר של המחשבות שלך הוא גועל נפש בצורה תגובה לא מוסברת שראויה להקרא ביקורת בערך כמו שהתגובה שמעלי ילדותית- אני אסחב את הניידת הפאשיסטית על הגב בשביל להאבק במענות דוחות כשלך. עכשיו הבנת או שאתה עדיין שבוי בתפיסות החיילים המדוכאים? תתבגר, ילד. (שתי המילים האלה, אגב, אכן היו פטרוניות ומתנשאות. בניגוד למחשבה שלך על הקטע הנ"ל). [ליצירה]
- [ליצירה] איזה יופי =) [ליצירה]
- [ליצירה] חמודה.. ברוכה הבאה בצל קורתנו. נשיקות, סוערה. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי מאוד אתגר קרתי- וזה לא רע בכלל. רק שאתגר מאופיין יותר בכתיבה ללא מסרים (ממזי? משמעות לכל מילה? כנראה שזה אתגר גדול עלי לקרוא אותו...) וזה... לא יודעת. יותר טוב כזה. סוערה. [ליצירה]
- [ליצירה] סגירת עניין זה דבר כואב תמיד. יקירתי- הזכיר לי נשכחות. אני יודעת שמצד עצמי הייתי מוותרת על תיאורי האינטימיות (אין כאן ביקורת אישית רק עצה) ומאידך- אולי זה מה שהקשה על הפרידה. מקווה שדברים יסתדרו, ילדה. סו. [ליצירה]
- [ליצירה] פלגיאטיזם באתר? לא לא... בנימין יקירי, יש לי את הספר "עיגולי השמחה של דסי" שאכן כתב דוד בן יוסף. ונכון יש בכריכה תמונה שלה עם כובע פרחוני (שמסתיר את מה שעושה לשיער טיפול כימותראפי) וברקע שדה חמניות. כשראיתי את היצירה של גוגוק (והיא של גוגוק) הבנתי דווקא שהוא החליט לקרוא ליצירה עיגול של שמחה - מתוך היכרות עם הקטע אותו כתבה דסי, שמהווה כותרת לספר. חמניות- הן אכן עיגולי שמחה ומסמלות אושר ובריאות. אז גוגוק צילם חמניה כזאת וקרא לה בשם הזה- אולי מתוך השראה שקיבל מהספר. אולי לא. אבל הצילום- בהחלט שלו. מה, כבר אי אפשר לצלם חמניות כי מישהו עשה את זה? אי אפשר לצייר חמניות כי ואן גוך היה פה קודם? אני חושבת שמגיעה לגוגוק התנצלות. סוערה. [ליצירה]
תגובות