[ליצירה]
...
אודיה, רק אומר תודה על אישורך שיש לי תקוה. ממש לא הייתי יודע מה לעשות בלי תגובתך ה-נ-ו-ר-א מפרגנת. נ-ו-ר-א!
קשיים בפירגון? רוצה לדבר על זה? ..לא ביקשתי שתגיבי לי, את יודעת.. אם את רוצה לומר שזה מכוער- תאמרי, אני לא אקח את זה קשה. את רוצה לומר שזה יפה- תאמרי, גם את זה אני לא אקח קשה, ואפילו אשמח. אבל התנשאות? לא עלי.
ישראל- תודה.. :) אני לא איש של טיוטות, אני דוגל בשיטה שאם יצא לך קו שהוא לא לגמרי סוטה מהציור- אל תמחוק, תמשיך לצייר איתו. ציור ראשון שלי. וזה לא שעשיתי אותו עיוור, פשוט יש לי נטיה בציורים להשאיר את העיניים מוסוות.. לויודע למה.. אולי אני לא אוהב לצייר עיניים..
[ליצירה]
הייתי השבוע בבית של מישהו
שערך לנו כמה דברים לסרט לאולפנא,
באמצע העריכה ראיתי על הריצפה תמונות, הדבר הכי מובלט שהם היה העינים,
צריך אומץ כדי להבליט כ"כ את העינים, והמון כשרון כדי שזה באמת יצא ישיר, וחודר..
[ליצירה]
****
עד שיום אחד, בבוקר בהיר ונחמד, הצטלבו דרכיהם, שמעולם לא נפרדו, והשתלבו באחידות חסרת פירוד מלכתחילה.
והם חיים באושר ובעושר עד עצם היום הזה.
[ליצירה]
אוי דנדושי!
דנדנושילה!
איזה מעודד אתה- לעשות מסיבת הפתעה לעצמי, לשבת עם עצמי ולדסקס עם עצמי עד זוב דם.. איזה הצעות מפתות יש לך...
אולי אני גם אכתוב כרטיס ברכה לעצמי..
סתם... אל תקח את זה קשה.. הכל בסבבה.. :)
[ליצירה]
?
את המשפט שכתבת בפרטים שלך פתחת ב"איש חינוך".
איש חינוך?- "את פצצה מתקתקת" ?
אמנם אני כבר לא ממש מגיב כאן באתר, אבל לא יכולתי שלא לחרוג ממנהגי בשביל כמה סימני שאלה שהייתי חייב להכניס כאן כתגובה, קבל:
???
ושוב:
? ? ?
[ליצירה]
*
למה 'עלאק ישל"צ'? אני דווקא הייתי קורא לזה 'ישל"צ במיטבה'..
'צלחת מעופפת'.. -תודה שזיכית אותי בתגובתך הראשונה באתר.. אני מסמיק ומוחמא.. :)
רעות.... ?... (רוצה לפרט מעבר לשלוש נקודות? :) )
[ליצירה]
בעעעעעעעעעעעע
ע-ד-י !!!! מה עשית?
* יוסל'ה שר ברקע את ה'מבדיל'. שקיעה. עצוב. ציפורים מבואסות חגות מעל ראשינו. פרידה *
בנץ....
עזב...
אל מול עיני ההמומות ופי הפעור..
והוא עוד עושה את זה כתגובה לקטע שלי.
אין יותר בנץ. (לפחות בצורה)
אם היה זה דף נייר ולא דף ברשת, היה כאן רטוב קצת בדף.
בנץ.. אפילו יצירה אחת לא השארת למזכרת.
אח.. לא נותר אלא להתרפק על ימי העבר עם בנץ וגוגוק.
יהי זכרם ברוך.
ובנץ- זה שפרשת לא אומר שאסור לך לקפוץ מדי פעם לבקר, להתעדכן (ואולי לחזור)
[ליצירה]
סו..
איך קראת לזה?.. "ארספואטיקה.. קטגוריה בפני עצמה"
הריחות הנודפים מן הכתוב לעומת המציאות והרגש ברובד החיים היומיומיים.
הרגשת הזרות לכתיבה (-כמו בשיר של אלתרמן),
הבעת האני בכתיבה.
האני האחר המתגלם בכתיבה.
אני מפחד להאריך.. מפחד לגרוע מהניחוח שעולה מהשיר.
מקסים.
שי :)
[ליצירה]
גִיייייייייייי
קטע כואב ויפה.
אבל עד מתי תכתוב קטעים כאלו?
מתי תתחיל להיות אופטימי?
מתי תלמד לנתב את הכשרון האדיר שניחנת בו למקומות נכונים, אופטימיים?
אותה תמונה. זוויות שונות. (ולך אני לא צריך לפרט על זוויות צילום, ולמה אני מתכוון). תתחיל לצאת מהמסגרת להביא לנו לצורה תמונות אחרות, ומי יתן והם יהיו יפות ונוגעות לא פחות מהקטעים שקיימים.
[ליצירה]
*
אוקיי, אז בשבת אחרי האוכל, שכבתי לי על המיטה, בהיתי בתיקרה, בהיתי בשולחן, בכיסא, במחשב, ובארון ספרים, ואז- ממש אז- צד את עיני הספר 'שני ירחים', ואמרתי לעצמי 'טוב, נו.. תן לספר האמריקקי הזה עוד צ'אנס', ולקחתי אותו לקריאה חוזרת, ושכבתי וקראתי. וקראתי. וקראתי. ועברתי לסלון כי כבר שקעה השמש ולא היה לי אור בחדר. ויצאה שבת וגמרתי את הספר. ואפילו הזלתי דמעה בסוף, כשחמציצית זצ"ל החזירה נשמתה לבורא.
אמנם לא התרגשתי כ"כ כמו שנכתב בביקורות על הספר. אבל הזלתי בסוף דמעה- וגם זה משהו...
למי שאהב ועדיין לא קרא את 'מישהו לרוץ איתו' -לרוץ לקרוא! אותו סגנון, רק ש'מישהו לרוץ איתו' הוא ישראלי, עם שמות ישראלים, עם סיטואציות ישראליות, בירושלים- בליפתא. כחול לבן. קל יותר לקרוא ולהתחבר.
אוייש.. לא כל כך אהבתי את פרי-בי. ואני חושב שהסופרת הייתה צריכה למצוא בספר את המקום להאריך על בן ולספר על הקטע של הנגיעות ולמה הוא נרתע- לא סופר עליו מספיק. ספר חביב.
:) רק אושר