בס"ד
הבטתי בתמונת חיי
דמויות ניבטות
חושפות פנים מהססות-
מהוסות?
צבעוניות היו, גם אפור ניכר בהן
הופיעו בשלל גוונים
גווני אדם-
הילד, הנער
הזקן
את כולם ידעתי-
היום.
לו ידעתים אז
שמא,
שמא ידעתי סודי?
[ליצירה]
מוות, עלה בחלוננו,
סופק כפיו
מטיל בנו ארסו
המצמת.
אך את הלחי, הרכה, הענוגה
זו השניה- נתנו ברצון
אך טבח בנינו נחפוץ
בידי בני פלשת - אכזר.
וילדנו?
תמים עדיין, מזה שנים
נוטל עדיין מגל ופטיש,
מרחם על אכזר,
נושק אויב.
הו אם אדומה! הו רוסיה הלבנה!
לא תם חלומך,
בני בנייך עודם אוחזים בחלומם,
מובלים אל משרפותיהם,
אחד אחד:
פצמ"ר, קסאם.
מוות
[ליצירה]
לו אודם דגל יתנוסס
דומה יהיה עלי
כדם
דם טבוחי שמש עמים-
לוהטת
דם עזוקי גולג
נישא בשמי חירותינו.
פץ לרסיסים חלום
לא קומונת חבר אכסוף
חלום זוועות היה
דמיון
ולא בדמיון אשגה עוד
לדרור ידעתי קרוא
תם זמנה של זו- הלבנה -
ברית המועצות
הארורה.
תגובות