אה... איזה ילד רך בשנים..
אבל זה ציור נחמד.. יש לך נטייה לצייר דברים מפחידים
אני בטוחה שאני לא יחדש לך בזה כלום- ובכל זאת אני אומרת לך את זה: אתה מוכשששששששר!
נהד-ר!!
גם אני אוהבת זקנים, מאד, והציור הזה רק גורם לי לאהוב אותם יותר.
חוץ מהרישום הנפלא, כל כך מוסיף השם! [וגם העובדה שהציוק כאילו יוצא מתוך הדף].
שוב לאהודות...
[ליצירה]
אה... איזה ילד רך בשנים..
אבל זה ציור נחמד.. יש לך נטייה לצייר דברים מפחידים
אני בטוחה שאני לא יחדש לך בזה כלום- ובכל זאת אני אומרת לך את זה: אתה מוכשששששששר!
[ליצירה]
נהד-ר!!
גם אני אוהבת זקנים, מאד, והציור הזה רק גורם לי לאהוב אותם יותר.
חוץ מהרישום הנפלא, כל כך מוסיף השם! [וגם העובדה שהציוק כאילו יוצא מתוך הדף].
שוב לאהודות...
[ליצירה]
זה יפיפה, אני מרכין ראשי.
וגם רוצה להשתמש פה פעם ראשונה בביטוי הנדוש שאני לא אוהב: אין לי מילים.
זה קצת שקר כי יש לי המון מה להגיד אבל זה פשוט אחד הדברים הכי יפים שקראתי מעודי ובאמת שדברים מהסוג הזה גורמים לי להרגיש קצת מטופש שגם אני משחרר פה כל מיני פסאודו-יצירות למיניהן שמתגמדות להן כלעומת שבאו בכל פעם שכשרון אמיתי כזה מופיע במלא פשטותו, טבעיותו והדרו.
ולמרות שתדהמתי נתונה למכלול היופי של היצירה הזו, אני רוצה גם לפרט.
אהבתי את השילוב של הראש האנליטי עם יכולת ההפשטה והדמיון והמעוף, אהבתי את הדימוי של צירי המספרים ונצנוצי הכוכבים (הזכיר לי מעט מסלולי נחיתה של מטוסים), אהבתי את הרגישות, את השאלות ללא תשובה, את המעברים המושלמים, ועוד ועוד.
מכיל כמעט את כל מה שאפשר לבקש מכותב.
אגב, בשלבי הקריאה הראשונים חשבתי לעצמי שאפשר היה לנַסְפֵּחַ את זה למשפט האחרון של פרמה (המצוין) אבל עם הזמן החלטתי שהמקום הראוי לו הוא בהחלט לא אחרי אלא רק לפני.
אלול.
[ליצירה]
בסך הכל מעט ארוך אבל חביב. ורק הערה קטנונית מאוד: יותר מדויק לקרוא לצברי השומן בשם תאי שומן ולא בלוטות שומן שכן המונח בלוטות שמור בדרך כלל לקבוצות תאים שמהווים יחידה בעלת כושר הפרשה של חומר מסויים מה שלא נתן לומר על תאי השומן.
תגובות