אה... איזה ילד רך בשנים..
אבל זה ציור נחמד.. יש לך נטייה לצייר דברים מפחידים
אני בטוחה שאני לא יחדש לך בזה כלום- ובכל זאת אני אומרת לך את זה: אתה מוכשששששששר!
נהד-ר!!
גם אני אוהבת זקנים, מאד, והציור הזה רק גורם לי לאהוב אותם יותר.
חוץ מהרישום הנפלא, כל כך מוסיף השם! [וגם העובדה שהציוק כאילו יוצא מתוך הדף].
שוב לאהודות...
[ליצירה]
אה... איזה ילד רך בשנים..
אבל זה ציור נחמד.. יש לך נטייה לצייר דברים מפחידים
אני בטוחה שאני לא יחדש לך בזה כלום- ובכל זאת אני אומרת לך את זה: אתה מוכשששששששר!
[ליצירה]
נהד-ר!!
גם אני אוהבת זקנים, מאד, והציור הזה רק גורם לי לאהוב אותם יותר.
חוץ מהרישום הנפלא, כל כך מוסיף השם! [וגם העובדה שהציוק כאילו יוצא מתוך הדף].
שוב לאהודות...
[ליצירה]
אח... משובח...
ממש לכבוד החג פתאום העלו את זה. איזה כיף.
מאוד נהניתי, אבל אני (בניגוד למסר) הולך לרקוד השנה...הוהו איך שאני הולך לרקוד...וגם לשתות עד ועד בכלל... :)
נ.ב.
ממליץ בחום לקרוא את הקטע המופלא 'אחדות בריקוד ובניגון' מאת אלפא קנטאורי.
תמיד יש עוד הרבה משמעויות לדברים ואפשר להתחבר אליהם (אם רוצים) מכמה כיוונים.
לא כל הרוקדים מתחילים מאותה נקודה או מאותה מחשבה, אבל ההסחפות עושה משהו מעניין..
[ליצירה]
כגודל האמת שבאמירה האובייקטיבית כי הכאב מעיד על קרבה, כך גודל היסורים על האמת הסובייקטיבית של מציאות הריחוק.
או במילים אחרות, התחושה כל כך מוכרת והנחמה שבמילותיה של מישי, עם כמה שהיא נכונה, בשביל המרוחק היא כמו ניחום אבלים למי שעדיין חי בתוך תחושת האובדן לא עלינו. ממאן להתנחם.
(לנחמה יש גם תוצאות שליליות אם היא מרפה ידיים.)
בכל אופן, אלנתן, רעיון ידוע הוא ששני האנשים הרחוקים ביותר הם אלה שעומדים צמודים אך גב אל גב ומסבים את פניהם לכיוונים הפוכים. כל שעליהם לעשות כדי להפוך לקרובים ביותר שאפשר הוא להפוך את פניהם, לשנות את צורת ההסתכלות...
בהצלחה :)
תגובות