מרים היתה אשתו של מנשה. וזה לא משפט של שייכות, היא היתה אשתו אך ורק מתוקף הכתובה. האמת היא שאף אחד לא תקף את הכתובה, אז לא היה לכתובה תוקף. בכל מקרה מנשה היה גרביל, לא בשביל להעליב, הוא פשוט היה שעיר במיוחד, עם פרווה חומה בהירה ושיניים בולטות. היא חשבה לעצמה "האם זה עושה אותי גרבילה?" המילה עצמה נראתה לה מטופשת אז היא החליטה להשתמש במסיר כתמים להסיר אותה ממוחה. "לאן אתה צריך?" שאל מנשה. "אני צריכה לקיבוץ גלויות פינת רוקח" "לקיבוץ גלויות אין פינה עם רוקח" "אז הכי קרוב לשם" מנשה נסע. במושב האחורי של המונית ישב יצור חסר משמעות וסל. זה לא היה סתם סל, זה היה סל המנדרה. סל המנדרה היא הסל המשוכלל שמשנה את מינו בהתאם למצב, כך שיכולת לפנות אליו גם בתור "סל" וגם בתור "סלה" ואם התבלבלת אז גם בתור "סלסלה". סל המנדרה פתר\פתרה בעיות רבות. אם היו לך מספר רב של סל המנדרות\ים יכולת להגיד "שלושה" או "שלוש" ואף אחד לא היה מתקן אותך. במיוחד לא מנשה, הוא הלא גרביל. טוב, האמת היא שהוא הכן גרביל, "הלא" היתה מילה מיותרת. "הגענו" צעק מנשה לעבר הסל המנדרה. "למה אתה מדבר אלי?" שאל\ה הסל המנדרה. "כי הבעלים שלך הם יצור חסר משמעות" צעק מנשה. "ולמה אתה צועק כל הזמן?" "אני לא צעקתי 'כל הזמן', אני צעקתי 'הגענו'" "זה עושה הגיון" חשבה לעצמו הסל המנדרה, וניסתה להחזיר את המשפט לשפה המקורית שלו. סל המנדרה ירדה מהמונית של מנשה והניחה ליצור חסר המשמעות להתנדף. "זה מריח מוזר" חשב לעצמו מנשה, בעוד הוא מביט ביצור חסר משמעות מתנדף מהמונית. מנשה אותת ימינה ונתקע במדרכה. התעצבן עד מאד, אותת שמאלה ונתקע ברכב מסחרי. כעת מצא עצמו מאותת לשני הכיוונים גם יחד. הוא הרים טלפון לאשתו, היא לא היתה שם בשביל לתפוס אותו, אז הטלפון נפל ונשבר על הריצפה. מנשה החזיק תמיד שני טלפונים סלולרים, דבר שהפריע לו להחזיק את ההגה. מנשה חייג לאשתו. [צלצול, צלצול] [שקט דרמטי] [צלצול, צלצול] "הלו" "הלא הוא גרביל" "מנשה מה קרה?" "אל תשאלי!" מרים ניתקה. היא היתה מסוג הגרבילות שממלאות פקודה.