א. על לא דבר.
ב. נראה לי שהפסיק חוסם את השורה, ודווקא לה יש לתת מרחב, כמו זה שיש לשקט אשר אין לו גבול.
יכול להיות שלא הבנתי את השיר כמוך, אבל בראייתי יש כאן נסיון להעצים את השקט עד כדי ש"יצרום" באזניים. לכן, כאשר נאמרת שורת השיא של השיר - תני לה לפחות את המרחב הראוי לה, שחררי אותה מזרועות הפסיק.
את תראי כמה זה יעשה לה טוב...
תודה על התגובות. אם חשבתי עליו הרבה לפני? לא יודעת, זה פשוט תחושה שיצאה ובאה לידי ביטוי פתאום. וזה היה מזמן, לפני יותר משנה. נחמד שפתאום נזכרים ביצירות מהעבר....
תודה :)
[ליצירה]
תשובה
א. על לא דבר.
ב. נראה לי שהפסיק חוסם את השורה, ודווקא לה יש לתת מרחב, כמו זה שיש לשקט אשר אין לו גבול.
יכול להיות שלא הבנתי את השיר כמוך, אבל בראייתי יש כאן נסיון להעצים את השקט עד כדי ש"יצרום" באזניים. לכן, כאשר נאמרת שורת השיא של השיר - תני לה לפחות את המרחב הראוי לה, שחררי אותה מזרועות הפסיק.
את תראי כמה זה יעשה לה טוב...
[ליצירה]
מסר- כמה זה יפה! אני נהנית לקרוא את יצירותיך לאחרונה- יש בהם, לעניות דעתי, ובלי שמץ של יהירות- קפיצת מדרגה, ליטוש והתקדמות שינוי שאין לתארו. משהו מאוד קיצוני השתנה- הכתיבה בוגרת יותר, ממוקדת יותר ויפה!
הייתי משנה את השורות הראשונות כך: בשעת בין השמשות/כשראיתיך לראשונה/ציירתי דיוקנך בשחור ולבן/וכשעלתה הלבנה/זהרו פנייך באור נגוהות וכו'
בל זאת רק אני וזה כנראה שאלה של סגנון...
תגובות