[ליצירה]
אנחנו כל כך רגילים להזדהות עם רבקה ויעקב, שזווית ההסתכלות של אמון של אב בבנו, בלי הרקע שלנו, היא מעניינת. יפה. אהבתי את המעבר מההתחלה הצינית ל"אני מבטיח לצפות".
סחה היפי.
[ליצירה]
מאוד מצאה חן בעיני הבחירה בנקודת הראות של יצחק ולשון הציווי בגוף ראשון- לפי דעתי היא בונה את השיר באופן מרתק עם בניית המתח , כמו גם העובדה שאתה חף מה"מחויבות" השגרתית לנקודת ההשקפה של חז"ל, ומציג את הלבטים האנושיים אשר לעתים נגזלים מאבותינו בניסיון לחלק את המציאות ההיסטורית לטובים ורעים... נהניתי.
[ליצירה]
מה טוב חלקך!
השיר מעלה בי זכרון תחושה נפלאה שלא חשתי.
אם את כותבת מתוך מקום אמיתי של אושר כזה - אשרייך!
אולי אם הייתי חווה אושר כזה, גם בי הוא היה מפיח את רוח היצירה. בנתיים, עצב ותסכול הם מנת חלקן של רוב יצירותיי...
[ליצירה]
הסוף מעולה!
אהבתי מאד את המשחק פעלים-אברים (שאין לי שם ספרותי מעמיק לתת לו). גם השילוב של "מנגינה" בשיר, כרקע לתחושות עהולות דיבר אלי.
בקיצור - אהבתי, ואם הייתי נתון באותה סיטואציה אזי הייתי גם מזדהה.
רק טוב,
היפ.
[ליצירה]
נפלא
כל רגע שהקדשתי לקריאת שיר זה (יותר מפעם אחת) היה שווה.
שיר מקסים המעביר את הקורא אל מציאות של אוהבים, בה הרגעים הם כנצח והנצח - רגעים.
נהניתי,
היפ.
[ליצירה]
ברוכה הבאה
חבל שלשיר אין את עומקו של הים עליו הוא מדבר.
קצת הפרזת בהסבר לדימויים, היה נכן יותר, לטעמי, להשאר בעולם הים והגלים.
נסי לעבוד על מבנים תחביריים מעט שונים...
סה"כ יפה.
[ליצירה]
תשובה
א. על לא דבר.
ב. נראה לי שהפסיק חוסם את השורה, ודווקא לה יש לתת מרחב, כמו זה שיש לשקט אשר אין לו גבול.
יכול להיות שלא הבנתי את השיר כמוך, אבל בראייתי יש כאן נסיון להעצים את השקט עד כדי ש"יצרום" באזניים. לכן, כאשר נאמרת שורת השיא של השיר - תני לה לפחות את המרחב הראוי לה, שחררי אותה מזרועות הפסיק.
את תראי כמה זה יעשה לה טוב...
[ליצירה]
זוכר
ועוד איך שזוכר.
ומרגיש כל מילה, והכל מתחבר.
וזה שב וחוזר,
ריגושים שוב יוצר,
לא מפסיק, לא עוצר,
את נשקו לא נוצר.
אז אני מקצר,
רגעים בוצר,
והצום שובר.
שיר נפלא, ממש.
רק טוב,
היפ.