[ליצירה]
אנחנו כל כך רגילים להזדהות עם רבקה ויעקב, שזווית ההסתכלות של אמון של אב בבנו, בלי הרקע שלנו, היא מעניינת. יפה. אהבתי את המעבר מההתחלה הצינית ל"אני מבטיח לצפות".
סחה היפי.
[ליצירה]
מאוד מצאה חן בעיני הבחירה בנקודת הראות של יצחק ולשון הציווי בגוף ראשון- לפי דעתי היא בונה את השיר באופן מרתק עם בניית המתח , כמו גם העובדה שאתה חף מה"מחויבות" השגרתית לנקודת ההשקפה של חז"ל, ומציג את הלבטים האנושיים אשר לעתים נגזלים מאבותינו בניסיון לחלק את המציאות ההיסטורית לטובים ורעים... נהניתי.
[ליצירה]
קיבלתי את הרושם שיש כאן תחושה חזקה מאד שעוברת על המשורר אבל הוא לא מסוגל להכיל אותה.
הוא מחפש מישהו לחלוק איתו את הרגש הזה.
"דקירות של חסד" נובעות מכך שמקבלן לא מרגיש ראוי להן, הוא חש אי נוחות עם קבלת כל הטוב. אז הוא מחפש באותה אחת, שהיא ראויה לדעתו, את הסיבה לירידת היורה.
השיר מלוּוה באנחת רווחה של המשורר, יחד עם האדמה, יחד עם החקלאים שחיכו במתח כל העת האחרונה, עד לפורקן שהגיע מן השמים, וניחם את האדמה ואת כולם.
הגשם הזה, שבא במפתיע, מצליח לרכך כל אחד, להעלות זכרונות מודחקים (שאולי הם הסיבה לדקירות החסד), מזכיר את הגעגועים הראשונים, התפילות שנענות כעת.
בסוף המשורר קורא לה: "התבואי?"
הקריאה הזו היא נקודת שבירה בה הוא כבר לא יכול לשמור את התחושה לעצמו והוא מחפש את שקרובה אל ליבו כדי לחלוק איתה את מה שהוא חש.
לסיכום, שיר מדהים, שיכול לדבר אל כל אחד ברגע מסוים. נותר לי רק לסיים בקריאה אליך...
התבוא?
[ליצירה]
ברוכה הבאה
חבל שלשיר אין את עומקו של הים עליו הוא מדבר.
קצת הפרזת בהסבר לדימויים, היה נכן יותר, לטעמי, להשאר בעולם הים והגלים.
נסי לעבוד על מבנים תחביריים מעט שונים...
סה"כ יפה.
[ליצירה]
קצת אחרת
נראה לי שאת היצירה מאפיינת תמימות של התחלה,
וזו היכרות לא רעה...
עושה רושם שהיא כן נכתבה ממקום טבעי ולכן שירה היא משוררת.
לסכום חריזה נחמדה, שמאפשרת הסתכלות שונה על המילה "אחרת".