[ליצירה]
לא...
חולק אני עליך, מילון. אמנם היצירה כשלעצמה- אין היא צופנת בחובה מסר עמוק או משהו... אך המשפטים הללו, שלכאורה לא אומרים שומדבר, היו 'תקועים' בראשי במשך שבועות שלמים, לא יודע למה! הפסיכואנליזה מבית מדרשו של מרן הרב פרויד זצ"ל (אל תתנפלו עליי, זו בדיחה), גילתה לנו שהרבה מאוד מסתתר מאחורי תת-הכרתו של האדם (אפילו 'פליטות-פה' למיניהן- צופנות בחובן משמעויות רבות לגבייאורח-חייו של האדם הספציפי, מה שעבר עליו, וכו'). ואני חושב שבכיוון זה הולכת גם הפרשנות הפואטית בדורותינו האחרונים. אז למרות שאינך מכיר אותי, מילון (ואולי, טוב שכך)- ממש לא איכפת לי שתמסור לי את הניתוח שלך (אפשר ניתוח פסיכולוגי, אם יש לך את הכלים לעשות זאת) ליצירה. באותו מעמד רוצה אני להגיב לדברי מויש, שכתגובה על תגובתי ליצירתו, "את המאור הגדול, ב"- אמר שמרגע שהיצירה משתחררת לאוויר-העולם, היא פתוחה לפרשנויות אין-קץ. זה בהחלט נכון, אני האחרון שאחלוק על-כך. ובכל-זאת! תמיד טוב להכיר את האדם העומד מאחורי היצירה, על-מנת "לקלוע למטרה", דהיינו, לנסות לפרש את היצירה ע"פ האופי, וחוויות-החיים השונות, הקשורות לכותב היצירה עצמו. יכול אני להעיד לכם, שבמחקרים רבים הנכתבים על ביאליק ועל יצירתו (במקרה בחרתי את ביאליק, כיוון שהוא, אולי, המשורר העיברי המפורסם ביותר), החוקרים ממש נוברים בתולדות-חייו של ביאליק, ע"מ להבין טוב יותר את יצירתו. זהו, זה מה שהיה לי לומר עד-כה, שבוע-טוב לכולם, הראל.
[ליצירה]
זה גם נכון אבל-
זה לא רק זה. קודם-כל צריך שיהיו רגשות; רגשות של צדק. יש לצערינו אנשים שיש להם מחסור ברגשות כאלה. רק אח"כ- כשיש לך מטען סביר של רגשות-צדק וערכים, רק אז- מתחיל המשחק האמיתי. רק אז- שואל אתה את עצמך: מה עדיף? מה יותר מוסרי ומה ערכי יותר ודוחה את השאר. נו אתה רואה? ע"י משפט אחד גרמת לי לכתוב את כל זה...
[ליצירה]
רוצה קצת רקע?
אין בעיות! וואלטר רטנאו היה יהודי גרמני (בנו של תעשיין עשיר) שכבר מגיל צעיר- השתלב בפוליטיקה הגרמנית וכן בתעשייתה. הוא נחשב בעיני רבים (כמו הרבה יהודים לפניו ואחריו)- לגאון. בשנות העשרה של המאה ה-20, (לאחר מלחמת העולם הראשונה) הוא התמנה לשר החוץ של גרמניה. תפקידו ה'לא רשמי' היה: לשקם את גרמניה, בעיקר חברתית, מבחינת הקשר שלה עם המדינות שהיו אויבותיה במלחמה. הוא עשה זאת בהצלחה יתירה: הוא הביא להסכם הדדיות עם בריה"מ (שזה עתה נולדה...) ועם צרפת. אך כפי שאת יכולה להבין מהשיר, הלאומנים הגרמנים (שיותר מאוחר יהיו חלק מהמפלגה הנאצית) שנאו אותו שנאת-מוות וזממו לרצחו. בשנת 1922- הוא נרצח על-ידם, כשהוא נוסע לעבודתו בבניין-הממשלה. במותו- ערכו לו הלוויה ממלכתית. זהו, דומני שהרקע לשיר הוא די-סביר, ובפעם הבאה, אם אני כותב על איזו דמות הסטורית- נא לא להתעצל, ולבדוק באנציקלופדיה (או בGOUGLE)- מי הוא היה באמת. בסדר? ליל-מנוחה לך, הראל.
[ליצירה]
אחרי שקראתי
את הסברך המפורט, וחזרתי וקראתי את הבית האחרון- הבנתי את כוונתך. אבל גם אם אין מבינים את המסר שניסית להעביר- השיר עדיין מ-ה-מ-ם! שלא לדבר על כל הרימוזים משיריה של רחל: "סתור-שיער כתינוק" וכו'. אהבתי מאוד מאוד מאוד, החזן.
[ליצירה]
נעים ונחמד
כל הכבוד לך, אבאל'ה, שיר זה מעורר געגועים חמימים לילדות ולמנעמיה, אהבתי אותו מאוד. ושאלה צדדית: האם השם "אבא איפוד" הוא שם אמיתי או פסיבדונים? אם הוא פסבדונים- אשמח לדעת את פירושו. שוב כל הכבוד, הראל.
[ליצירה]
משום-מה
כשקראתי שיר זה, הדמות הראשונה שעלתה לי לראש היא "וושתי", מהמגילה. אולי בגלל "שתייה כיד המלך". אבל גם אם זו לא וושתי, השיר חמוד. אהבתי, החזן.