עולה ונעמדת
ליד הדלת האחורית
מחזיקה בעמוד
ולא מתיישבת על הספסל הפנוי
כמכריזה:
על דרך ארעי אני כאן,
ארעי בעולם הזה
רק פרוזדור שיוביל אותי
אל התחנה שלי, אל הבית שלי.
מבדילה עצמי מיושבי הספסלים
שהם עמלים ללחם ולירקות
ולסחוב את הסלים הכבדים מהשוק.
ורק החרדי עם הגמרא ביד
מזכיר בי געגוע
לחיי עולם.
