תראו איך הים מתגעגע.
פורש זרועות עוטפות היטב,
ומבקש חיבוק
שיכיל בתוכו את כל הרצועות והצדפים
של כל החופים.
תראו איך המדבר שותק.
מפנה את מסתריו, את מישוריו, מצלילים זרים,
ומאזין
לכל תנועה, התרקמות, צחוק ודמעה
שתהגה כל בריה באשר היא.
תראו איך השדה צופה.
שולח תלמיו אל אופקים רחוקים,
ובשלוה הוא מצמיח
את כל הכיסופים
שפועמים בשרשי הרגבים.
תנשמו את האוויר, אתם מרגישים כמה נקי הוא?
ואת הרוח שנושבת בלי מחסומים,
נכון שאתם כמעט מרחפים?
ושומעים את הלב הולם,
וכל נקודה בגוף אליה הדם זורם...
זה כמו לשכב פרושת איברים ולטבוע בשמיכה של כוכבים,
משוחררת מכל מה שמכווץ לי את השרירים
ומבלבל, ומטשטש את ההסתכלות.
אני אצטרך גם כן
ללמוד להיות
סלע בלב ים,
צוק במדבר,
בַּאלה באמצע שדה.
תגובות