רבבות אנשים חיים מלווים ספר תורה יחיד שמת.
וביחד איתו מתפרקים לעפר
מעט מהכתרים שמעטרים את בשרנו
וכשאנחנו מסתובבים ופונים אל השגרה
לא מרגישים איך השארנו באדמה
משהו מהחיים.
רעיה .
-
זה באמת יפה, איך שמשתנים. שפעם כתבתי משהו אחר בסגנון שונה לחלוטין, אבל אני של פעם הוא עדיין אני של עכשיו. גם אם אני קצת אחרת.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אני הכי אהבתי את השורה האחרונה. פשוטה, בהירה, קצרה, הרגע הזה, שפתאום אתה תופס... וזה היה מנוגד בחוויה שלי לכל שאר השיר, שדרש ממני התעמקות וצמצום עיניים כדי להכנס לתוכו... (אולי כמו לימוד, בעצם.) [ליצירה]
- [ליצירה] האמת היא, שהיה לי ממש קשה לכתוב את זה. למעשה, זה על המחשב שלי עוד מלפני תשעה באב. והקטע ההוא, אחרי האנטי ציפורים, אותו באמת כתבתי עם הפסקות. אבל זה כלום לעומת מה שמתואר אצל יוספ בן מתתיהו. עופים, לא כ"כ הבנתי איך התכוונת לשלב את שתי הפסקות... ואם מאוד רוצים, אז אפשר לקרוא לחתול יחזקאל או משהו. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה. תרגום טוב. זה באמת מראה שאתה שולט.... גם שיר יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] .... אולי היה כדאי לשים את בני ברק במקום ברוקלין?.. בכל מקרה, מעלה נשכחות... :-) [ליצירה]
- [ליצירה] שו Gnostics ? [ליצירה]
- [ליצירה] הו, איזה יופי! איזה שיר עושה-טוב-על-הלב. ודווקא למקרא הכותרת הזאת, עוד בלי לראות את השיר, וגם בלי לדעת מי כתב אותו, לא הייתי מפספסת את השיר הזה. כי שרים לירח. אוי, זה כל כך יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] הלך - אז כשכתבתי את זה (וואו, זה היה מזמן... חבר'ה, אל תסתכלו עלי ככה, אני ממקימי האתר!) בניתי את השיר הזה לפי סדר, מקווה שהנמענת תבין מה אני רוצה לומר לה (וזה המקום להגיד: לא כתבתי את זה בשבילי). אז לאלה שמתייסרים בגלל אהבה יש "ששמחים עם מה שיש, ולא עם מה שאין", ואני לא יודעת אם היום הייתי כותבת דוקא את השורה הזאת. אני חושבת שגם לא הייתי משתמשת במילה "מתייסרים". [ליצירה]
- [ליצירה] זה לא נורמלי. מ ש ג ע ! קוראת ועם כל מילה החיוך שלי רק מתרחב יותר ויותר, עד שאין לי כבר לאן לחייך, ומה לעשות עם הכל זה קורן מכל מילה, מציץ מכל אות, פסיק, אנטר האנושיות במיטבה. בצורה הכי שלמה שלה. ב"ה שזכיתם, ובע"ה תזכו לעד בלי די, אוהבת אותך המון. [ליצירה]
- [ליצירה] ........ ...... אין לי מילים להגיב, לא צריך מילים. לפעמים הן סתם נורמה שמישהו קבע, שכדי להגיד למישהו משהו כדאי לעשות את זה עם מילים, לפעמים לא צריך מילים. אתה חושב, שיבין לבד. הוא יבין לבד הרי. ואז יוצא שאתה כותב שבע עשרה אלף שלוש מאות שמונים ותשע מילים בנסיון להסביר למה לא צריך מילים. [ליצירה]
- [ליצירה] . |חיוך עצום סוחט דמעות| D-: [ליצירה]
תגובות