באותו יום ינואר הקודר, שמי חורף עטו ענני עופרת. עֶלֶט מצרים, ירד סביב. כבר שמונים שנה, העולם צועד בלי לנין; אך זוהר דרכו, ממשיך. ולדימיר אילייץ', להמוני העמלים, האיר את התלם; הראה להם נתיב של התקווה. למזי פת חרבה, פתח פתח; לעבר השיוויון, סלל מסילה. הוא נתן תקווה, לחלוקת המשאבים הצודקת; נטע ניצני השיוויון, בחינוך ושכר. לראשונה בתולדות האנושות, חיים הפיח, במדוכאי העולם. 80 שנה, העולם יתום ממנו. 80 שנה, של מאבקים ותקוות. אנו ממשיכים לצעוד בדרך; בדרך התמורות!