השדות דלקו באש תפרחת!
השמש בזהבה,
שטפה שיבולים.
רוח צפריר,
נשבה בנחת.
השחר,
את דגלו פרש במרומים.
הכל נצבע
ולבש אדרת,
של יפי העולם והחיים.
נשמור על העולם;
מפני סלעמי - אדם,
נגן על סביבתנו.
נצעד אל הימים האחרים!
[ליצירה]
ידע שלי בהיסטוריה
אכן חופף את יומרתי, וכל מה שאתה כותב ידוע לי ודרך אגב, הנו נכון ביותר. עם זאת, יש להביא בחשבון, כי בשטחה של רצועת עזה יושבת אוכלסיבה, אשר מגדירה את עצמה פלסטינית, ואשר דורשת עצמאות לאומית, בדיוק, כמו ערביי הגדה המערבית. עכשיו, אני בתור מהפכן תומך בהגדרה עצמית של הפלסטינים, קודם כל, מכיוון שלדעתי הדבר יכול לתרום למהפכה עתידית באיזור, שבינתיים, אחד הדברים שמונעים אותה, זה הסיכסוך הלאומי בין ישראלים לפלסטינים.
[ליצירה]
לגבי השיר
השיר הנ"ל, נכתב על ידי, ממש בראשית מאבקה של ויקי כנאפו, עוד לפני כל ההפתחויות שהנך מתאר בתגובתך. אני זוכר, שאפילו נסעתי לירושלים למאהל שלה להזדהות, ונתתי את השיר ועוד כמה שירים נוספים, לה ביד.
אחרי שהיא התחילה לעשות שטויות מהסוג של ז'נבה עוד כמה דברים מכוערים, אז שיניתי את דעתי עליה וכתבתי שיר בנושא. נדמה לי, ששמתי אותו גם באתר הזה. תנסה לחפש אותו תחת כותרת: הילוך לאחור של ויקי כנאפו.
[ליצירה]
לגבי 92
באתה תקופה, שזה היה סך הכל, איזה שלוש ארבע שנים אחרי שהגרתי לארץ, עוד לא הבנתי מספיק את המציאות הישראלית. היום, אני מכיר אותה; וזאת הסיבה, שמזה הרבה מאוד שנים אני איש שמאל רדיקלי ומתנגד לציונות.
את זה, אני עושה ממניעים פטריוטיים בלבד, כי אי-אפשר, בתור תושבי הארץ הזאת, להתעלם מתרבות ולאומיות ערבית-פלסטינית, שהנם חלק בלתי נפרד מהנוף וההיסטוריה הישראלית.
אני מקווה, כי בעתיד יווצרו תנאים נאותים, שיאפשרו התאחדות מרצון בין שני עמינו והפיכתם למדינה אחת משותפת.
[ליצירה]
אין פה שום צביעות
מעולם לא אמרתי, שעשינו נכון בגרשנו ב-48 את הערבים שישבו במקומן של רמת-אביב; באר-שבע; קיבוץ ברעם, וכו'.
אבל, יש הבדל: את העוול של 48, ניתן לתקן על ידי הענקת זכות השיבה לפליטים פלסטיניים, שיבקשו לשוב - אולם לא כולם יוכלו לשוב אל בתיהם הנטושים (לא ניתן לסובב גלגל ההיסטוריה אחורנית לגמרי); אולם, בארץ יש מספיק מקומות בהם יוכלו לבנות את ביתם החדש.
לעומת זאת, השטחים הכבושים, נכבשו ב-67 אחרי שמדינת ישראל הייתה כבר קיימת בגבולותיה הפחות או יותר מוכרים. לכן, נסיונך להצטדק על ידי זה שבמקום התנחלות זו או אחרת לא ישבו ערבים, אינו תירוץ היכול להצדיק את הכיבוש. גם במדבר סחארה או בחצי-אי ערב יש הרבה מקומות, שמעולם לא ישבו בהם בני-אדם, אז אולי גם לשם מותר לנו לבוא כדי להקים התנחלויות?
[ליצירה]
החולשה, היא של המגיב
שמע, אדון הממעט בדמות יצירתי על דודו טופז! השיר, שהנך קורא לו, כי הוא חלש ורדוד, במציאות חזק ביותר, ונועד לבטא את סלידתי לאנשים כמו טופז, שמנצלים מעמדם ציבורי רם, כדי להשפיל ולפגוע ברגשי אוכלוסיות שונות.
עכשיו, לגבי ההיבט הכללי של התופעה, אז אני מתכנן פעולות מחאה, כנגד מה שקרוי: תרבות הרייטינג, שהתבטאותיהם של אנשים דוגמת טופז, הן התולדה של "תרבות" זאת.
[ליצירה]
לגבי המרד הערבי הגדול
תראה, אינני נמנה על תומכיו של חג' אמין אל-חוסייני, שהיה בין מנהיגי המרד הגדול של סוף שנות ה-30; בסופו של דבר, מדובר במנהיג בורגני לאומני, שבסופו של דבר, לא שירת את מעמד פשוטי העם, לא פלסטיני ולא של איזה עם אחר. לידיעתך, גם בשנות ה-20-30, וגם בחמש שש שנים האחרונות לפני הכרזתה של ישראל, נעשו ניסיונות, מצד ארגוני שמאל מתקדמים, לארגן מאבק משותף יהודי-ערבי הן נגד הבריטים, והן מאבקים חברתיים. אולם, כל פעם, שנושא מאבקים כאלה עלה, מיד קמו הנהגות ריאקציוניות גם של הציונים וגם של ערביי הארץ, ומנעו, ככל הנראה, בהשפעה בריטית, כל אפשרות של שיתוף-פעולה יהודי-ערבי אמיתי.
נוסף לזה, ב-1970, בעת ספטמבר השחור, מלך חוסיין היה לא יותר טוב מבן-גוריון ומשה דיין, ב-48.
[ליצירה]
אני לא אנטישמי
היכן אתם רואים אמירות אנטי-שמיות? באמירה: עם ישרל פסיכוטי? אז יש הבדל בין עם-ישראל לבין יהודים. יהודים - זה כל בני הדת היהודית החיים בעולםף ואילו עם ישראל, לפחות, במובן העכשווי של המילה - זה רק מי שגרים במדינה ששמה ישראל. והעם היושב היום בציון - הוא באמת צבוע, ובאמת פסיכוטי. אני ממליץ לכם בחום, את ספרו של עקיבא אור: ממדינה פסיכוטית למהפכה. הספר הזה יגיד לכם את הכל, על אופיה של מדינת ישראל.
תגובות