צו לצו
נותן אותותיו
קו לקו,
זעיר פה, זעיר שם
קו הפריחה יושלם
והטבע האומן
כצייר מיומן
מתווה את רזיו
חמדת נופיו
האחו במורד ההר
מצייר אביבו
עד דרך כוכבו
כשתגיע שעתו
ישנה נתיבו
והנה עולים פרחיו
עולים פרחיו
אכן די אביבי לפעמים -כמו היום למשל,
ברגע..שמש ופרחים, שלא זוכרים לא את החורף ואפילו לא את הסתיו - (ידידינו היקר הניבט מקרעי הענן..)
עד ליום החורף הבא שכבר עומד לו מאחורי הבמה..
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
אכן די אביבי לפעמים -כמו היום למשל,
ברגע..שמש ופרחים, שלא זוכרים לא את החורף ואפילו לא את הסתיו - (ידידינו היקר הניבט מקרעי הענן..)
עד ליום החורף הבא שכבר עומד לו מאחורי הבמה..
[ליצירה]
שיר יפהפה, על זיכרון ושיר ורז סוד.
מבחינה מבנית, לפי עניות דעתי היית צריך אולי להפריד השיר לשני בתים בשורות המשפטים הבאות:
נחתם ונלקח איתם גם הסוד
(כאן ההפרדה)
הסוד נלקח אך התרבות נשארת
תגובות