א. על לא דבר.
ב. נראה לי שהפסיק חוסם את השורה, ודווקא לה יש לתת מרחב, כמו זה שיש לשקט אשר אין לו גבול.
יכול להיות שלא הבנתי את השיר כמוך, אבל בראייתי יש כאן נסיון להעצים את השקט עד כדי ש"יצרום" באזניים. לכן, כאשר נאמרת שורת השיא של השיר - תני לה לפחות את המרחב הראוי לה, שחררי אותה מזרועות הפסיק.
את תראי כמה זה יעשה לה טוב...
תודה על התגובות. אם חשבתי עליו הרבה לפני? לא יודעת, זה פשוט תחושה שיצאה ובאה לידי ביטוי פתאום. וזה היה מזמן, לפני יותר משנה. נחמד שפתאום נזכרים ביצירות מהעבר....
תודה :)
[ליצירה]
תשובה
א. על לא דבר.
ב. נראה לי שהפסיק חוסם את השורה, ודווקא לה יש לתת מרחב, כמו זה שיש לשקט אשר אין לו גבול.
יכול להיות שלא הבנתי את השיר כמוך, אבל בראייתי יש כאן נסיון להעצים את השקט עד כדי ש"יצרום" באזניים. לכן, כאשר נאמרת שורת השיא של השיר - תני לה לפחות את המרחב הראוי לה, שחררי אותה מזרועות הפסיק.
את תראי כמה זה יעשה לה טוב...
[ליצירה]
מנוף ילדותי
נשקפת בבואה
של אחר
והוא צוחק
לנגדי
חובר לקנוניית הזכרונות העמומים
ומשיל מעליו סימני בלות וחולי
בתחפושת מרושעת הוא עומד שם
ומחייך
לא נותן לי לשכוח
לא נותן לי לברוח
אל מעבר לעבר
[ליצירה]
דב- זה כ"כ שונה מסגנון הכתיבה שלך, מצאתי ביצירה זו- חדות, מהירות, הרגשתי כמו כדור שלג שמתגלגל והשיר רץ לפניו, מנסה להתחמק. שונה, שונה ומעניין.
[ליצירה]
התוכן יפה, אני חושבת שהכתיבה ילדותית קצת, חרוזים קבועים ובנאליים במעט. הייתי עובדת על זה עוד.
והערת הגהה קטנה-
"מולדתי הוא המקום
שאותו בניתי במו ידיי"
-יש לכתוב "מולדתי היא המקום" שכן מילת היחס מתייחסת למולדת ולא למקום ולכן היא בלשון נקבה ולא בלשון זכר.
תגובות