בשקט,
בחום
ברגע בו הלבנה מאיימת
לנצח את היום
ניגשת אליי.
רוגעת, מרגיעה
בוטחת, מבטיחה.
אפילו השקט לא נאמר
ולי,
לא חסר דבר...
איה שחר
-
ואולי, לא היו הדברים מעולם...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אוי איה, טוב שיש היסטוריה לדברים המתפרסמים כאן...נתקלתי, קראתי ונזכרתי כמה התגעגעתי לעונג שאת יוצרת ומעניקה לנו.. [ליצירה]
- [ליצירה] לכיסוף- ריגשת אותי... תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לך. תמשיכי! [ליצירה]
- [ליצירה] כן. הרגעים שאין להם מילים ... [ליצירה]
- [ליצירה] יפה להפליא :) כן! השקט הוא הכלום שמכיל את הכל , ומה עוד נוכל לבקש. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה יורם, שמחה שהבנת והזדהית, שבת שלום :) [ליצירה]
- [ליצירה] וואי איך אהבתי! מקסים ממש! תודה לך. [ליצירה]
- [ליצירה] מעולה. נהנתי מכל מילה, תודה רבה. אולי כדאי להוריד את הפסיק בסוף השורה המיותמת? [ליצירה]
- [ליצירה] תשובה א. על לא דבר. ב. נראה לי שהפסיק חוסם את השורה, ודווקא לה יש לתת מרחב, כמו זה שיש לשקט אשר אין לו גבול. יכול להיות שלא הבנתי את השיר כמוך, אבל בראייתי יש כאן נסיון להעצים את השקט עד כדי ש"יצרום" באזניים. לכן, כאשר נאמרת שורת השיא של השיר - תני לה לפחות את המרחב הראוי לה, שחררי אותה מזרועות הפסיק. את תראי כמה זה יעשה לה טוב... [ליצירה]
- [ליצירה] א. תודה. ב. למה להוריד את הפסיק? תוכל להסביר? [ליצירה]
- [ליצירה] אביבוש- מפנה את תשומת ליבך, ותודה לידידיה, ככה גם נזכרתי ביצירה הזו מחדש, זה מעניין... [ליצירה]
- [ליצירה] יוסי יקירי, לא פיספסת דבר, אם היא האחת של חייך, תלחם עכשיו- אף פעם לא מאוחר (החרוז יצא בטעות...) אם מרגיש שוויתרת מוקדם מדי: א. זה לא נכון, כנראה שלאז זו היתה ההרגשה ואיתה היית צריך לזרום... ב. עכשיו תקום- תצעק ותילחם, תגייס את כל שיש בך/לך ואל תתייאש, ואם זה לא ילך- תדע שניסית ותוכל בלב שלם יותר, רגוע יותר, כואב יותר, אבל גם יותר למוד ניסיון ומפוכח. בנוגע לשיר- תנסה פחות חרוזים, יותר לזרום עם המילים, לקטוע שורות, לא להתחייב לסיומות... (טוב נידבקתי ממך בחיידק החרזת, אני מפסיקה כי אני כבר נסחפת)... נדבר... איה:) [ליצירה]
- [ליצירה] שי- כמה שזה יפה, כמה שזה נוגע, עצוב, נוגה, נכון, אמיתי, אותנטי, חזק! [ליצירה]
- [ליצירה] התוכן יפה, אני חושבת שהכתיבה ילדותית קצת, חרוזים קבועים ובנאליים במעט. הייתי עובדת על זה עוד. והערת הגהה קטנה- "מולדתי הוא המקום שאותו בניתי במו ידיי" -יש לכתוב "מולדתי היא המקום" שכן מילת היחס מתייחסת למולדת ולא למקום ולכן היא בלשון נקבה ולא בלשון זכר. [ליצירה]
- [ליצירה] וחושפת רגשות זה טוב?! תודה, איה :) [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים! לקרוא... [ליצירה]
- [ליצירה] כתבת פעם משהו מאוד דומה- פתיחה כמעט זהה, אם אינני טועה. הרעיון, כבדרך כלל אצלך, טוב, חשוב ונכון, הפעם, פחות אהבתי את ההגשה, בין השאר בגלל תחושת החזרה על שירים קודמים וטובים יותר. [ליצירה]
- [ליצירה] ובצאת השבת המולת השקט ונר שנכבה שעווה שנשפכת ומפה לבנה עם קמט וכתם וניגון אחר מתנגן.... [ליצירה]
- [ליצירה] לא התחברתי בכלל, אני חושבת שהבית האחרון - יש בו משהו וצריך לפתח אותו קצת אחרת. הבתים שלפניו- חזרו מדי על עצמם, בלי שהחזרה הוסיפה מדי וזה היה קצת מלאה.... [ליצירה]
- [ליצירה] יופי, אני שמחה :) [ליצירה]
תגובות