ריפיון.
חולשה שמשתלטת על הגוף
כולו,
ואיך לא?
חוסר האונים הזה,
האפסות
הבלתי נסבלת
נוכח כאבך
שהופך
כאבי.
איה שחר
-
ואולי, לא היו הדברים מעולם...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] יופי, אני שמחה :) [ליצירה]
- [ליצירה] שי- א. וכל כך למה? ב. כנראה שלא תמיד אני כותבת על/את מה שעובר עליי באופן אישי, וזה כל היופי בליצור-לא? ליצור מציאות אחרת, שונה ולא תמיד לנסח את חיי היום-יום. ג. דווקא בשיר הזה יש שינוי מבחינתי, הפעם הוא בא ממקום מחובר יותר, מאותו צד לא מלב שעומד מנגד, אלא מלבבות מחוברים שהפכו אחד... ד. מקווה שאין כאן נימת אכזבה, איה :) [ליצירה]
- [ליצירה] אין. [ליצירה]
- [ליצירה] חשבתי שאחרי שתתחתני השירים שלך ישתנו גם כן (באופיים, לא במקצועיותם) [ליצירה]
- [ליצירה] מלא תחושות. חושפת רגשות שכמותך. [ליצירה]
- [ליצירה] וחושפת רגשות זה טוב?! תודה, איה :) [ליצירה]
- [ליצירה] איזה כיף, יהונתן- תודה שהבנת (עד כמה שזה נשמע מגוחך לומר...) [ליצירה]
- [ליצירה] אני חושבת שזה יפה, אבל הפספוס הוא בעיניים- זה לא העיניים שלה, שלה- יותר עמוקות, יותר שחורות יותר.... וגם המצח קצת גבוהה ושטוח מדי- אולי תנסה קצת לשנות את זה, כי חוץ מזה- זה כ"כ קרוב לדמיון מוחלט לתמונה, וזה יפה! [ליצירה]
- [ליצירה] תודה, זו תגובה שאף פעם לא קיבלתי.... [ליצירה]
- [ליצירה] :) צחית- גם בכתיבה ההרגשה היתה מן מתח מתגבר והולך, התקדמות בעצבים דרוכים עד השורה האחרונה, שבא המנוחה, השלווה והנשימה לרווחה... ותודה לך ואלעד.... [ליצירה]
- [ליצירה] יופי, אני שמחה :) [ליצירה]
- [ליצירה] כמה אמיתי, נכון ויפה... [ליצירה]
- [ליצירה] לא הבנתי את הרצף בשורות הבאות: "ואוושות הרוח שמחאנו לך כפיי שפרשנו לך כנפיים שם שזרתי את ליבי" אולי חסר אות או מילת קישור? [ליצירה]
- [ליצירה] יצירה מדהימה ברכותה, ברגישותה, ביופיה ובתכנה. [ליצירה]
- [ליצירה] הרעיון נחמד- במיוחד השורות האחרונות מכניסות בו טעם. אבל זה לא כתוב כשיר בעיני, זה לא מעובד, זה לא מנוסח ולא מלוטש, יש חזרות ואין מבנה/מקצב. אני מציעה לעבוד על זה עוד, אולי לקצר וודאי שלשכתב ולעבד עד שתגיעי למעין האמיתי של היצירה הזו, וסליחה אם דבריי מהווים קוץ בדרך לשם :) [ליצירה]
- [ליצירה] ואני חשבתי שהכוונה היא- "אל לכם לקונן" [ליצירה]
תגובות