שתי עיניי
גמעו
את מילותיה
צמאו
ללחישותיה
ליטפו
את שתי עיניה
פנים, שיער,
צוואר,
משב של רוח
קר
וזר...
איה שחר
-
ואולי, לא היו הדברים מעולם...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אהבתי את מסגרת הבתים ואת התקופה השונה שהוכנסה בכל אחד מהם, בלי לפגום באחידות. כבני מרון נעמוד חוששים ויראים מאימת דינך ומעשינו מתנקים מחטאים, נחרדים מכל שופר שיזעק בקול, את שברינו, תרועתינו לאדון הכל. [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים, אוהבת את הכיוון שתפסת... [ליצירה]
- [ליצירה] זה מקסים ביותר, תמונה איכותית! [ליצירה]
- [ליצירה] מנוף ילדותי נשקפת בבואה של אחר והוא צוחק לנגדי חובר לקנוניית הזכרונות העמומים ומשיל מעליו סימני בלות וחולי בתחפושת מרושעת הוא עומד שם ומחייך לא נותן לי לשכוח לא נותן לי לברוח אל מעבר לעבר [ליצירה]
- [ליצירה] מנחם- עכשיו זה זרם לי יותר... אם כי, מסכימה איתך שחסר שם משו לפני השורה- "אפשר להיות נבוך תודעה"... אבל- בעיני זה טוב יותר עכשיו, והקטנוניות נמשכת.... ;) שבת שלום! [ליצירה]
- [ליצירה] נפלא :) [ליצירה]
- [ליצירה] לכיסוף- ריגשת אותי... תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה, המקצב טוב, נעים לקריאה ועדין [ליצירה]
- [ליצירה] כתוב קצת שונה מיצירותיך הקודמות (התפתחות לטובה), התמימות שלך.... ומי ייתן ותישאר עימך! [ליצירה]
- [ליצירה] זו יצירה מקסימה וקסומה, כואבת, חושפת, אמיתית ונוגעת. אני מסכימה עם מה שנכתב כאן קודם- שהבית השני, הוא לב היצירה והוא הטוב ביותר. והייתי מציעה שיפור אחד- "זה שיבוא מחר" ולא מי שיבוא וכו'... [ליצירה]
תגובות