שתי עיניי
גמעו
את מילותיה
צמאו
ללחישותיה
ליטפו
את שתי עיניה
פנים, שיער,
צוואר,
משב של רוח
קר
וזר...
איה שחר
-
ואולי, לא היו הדברים מעולם...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אותו ארמון שבנית ילדי, שגלים בו שברו חומותיו שהים בו שפך זעמו ומימיו שאבד במצולות חוף וזרות יקום מחוזק וישכן בו מלכות.... רעיון חמוד, ניסוח קצת מליצי מדי בבית הראשון.... [ליצירה]
- [ליצירה] אתה תסלח לי, אבל- זה מתחיל לחזור על עצמו.... שי- תחדש, העם צמא לחידושך! [ליצירה]
- [ליצירה] מעורר רגש ומחשבה... לכן אולי יש לחיות כל יום ויום, כאילו אין מחר ועם זאת- דווקא בגלל המחר!!! השורות טובות. [ליצירה]
- [ליצירה] שי- השיר לא זרם לי והשאיר אותי עם תחושה לא נעימה.... משו פה זה לא זה... לא מצליחה לשים את האצבע, אולי חוסר הסדר, חוסר מקצב, או הניסוח, לא יודעת, לא התחברתי... [ליצירה]
- [ליצירה] קראתי, קצת קשה לי להגיב זה חזק מאוד, הבית הראשון לא כ"כ התחבר לי. אני עוד אעבד את זה.... [ליצירה]
- [ליצירה] שבע ייפול צדיק- וקם! תרכז שוב את מחשבותיך, תידלה בשנית המידע מבין קירות ליבך ותן לאצבעות, גם זו הפעם, ללכת במקומך. [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים! [ליצירה]
- [ליצירה] שיר מצויין!!! [ליצירה]
- [ליצירה] וואו! מי ייתן ויהיו לך עוד רגעי השראה רבים. הוקסמתי!!! [ליצירה]
- [ליצירה] דב, מוכרחה להודות שקצת קשה לי עם הלשון המידי... מדי לא זורמת לי... עם זאת, השיר יפה ועדין. [ליצירה]
תגובות