שתי עיניי
גמעו
את מילותיה
צמאו
ללחישותיה
ליטפו
את שתי עיניה
פנים, שיער,
צוואר,
משב של רוח
קר
וזר...
איה שחר
-
ואולי, לא היו הדברים מעולם...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] בהשאלה- נראה לי כי לעולם לא אבין מה קרה בשיר הזה... :) [ליצירה]
- [ליצירה] יש כאן שורות ראויות לציטוט, התוכן והצורה בכלליות- קצת חוזרים על עצמם... [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לך ! [ליצירה]
- [ליצירה] קמת במצב רוח תמציתי, הא? לאקוני קצת בעיני, בניגוד ליצירה השניה בת 3 השורות שאמרה כ"כ הרבה. הייתי מוסיפה עוד 3 מילים או שתי שורות, לא מבחינתהכמות, מבחינת תוספת מהות- חסר לי כאן הפאנץ' ולא מספחק לי הכתובים כדי להתעורר ולהשלימו לבד. הוסף כמה מילים ממטה קסמיך והפוך יצירה רגילה למעוררת ורבת משמעות... [ליצירה]
- [ליצירה] שי- זה, זה, חזק. הצלחת להכניס את ההרגשה- ליצור את התחושה כך שכל קורא (או לפחות אני) מרגיש את הגוש הזה בגרון, רק שאצלי, גם בסוף השיר,- הוא לא השתחרר. איזה יופי!!! איה :) [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים ביותר! [ליצירה]
- [ליצירה] יוסף- ראשית- תודה, ושנית- רק אשאלך: וכי למה הנאיביות מצערת אותך? איה :) [ליצירה]
- [ליצירה] איזה כיף, עוד אחד!!! אותה שמש שזרחה בשמיך, אותן דמעות שניקדו את ימיך ואתו שיר המתנגן, חרישית, בליבך הם שייבשו את ביצת געגועיך ויחיו, את ימת אהבתך. [ליצירה]
- [ליצירה] מלודי- אני חולקת עלייך, שורות הסיום משאירות את הקורא, או לכל הפחות- השאירו אותי, עם הרשה של- שלוש נקודות, של תחושה עמומה של הרגש שהיה אמור להתעורר. בעיני הן במקומם ולבעדיהן היצירה תהיה חסרה משהו... [ליצירה]
- [ליצירה] שכרונך, שזכרת, ריגש אותי שוב. ונגע והעצים את אותו רגש עזוב, הלוואי ושותף למילותיי תרגיש בכל עת ובכל שיר. תודה ;) [ליצירה]
תגובות