בין שלוליות שדילגת,
פסחת גם עליי.
בין מי גשמים שטיפטפת,
ירדו גם דימעותיי.
בין קשת בענן שהדלקת,
זרחו קרני רסיסי רגשותיי-
באור יקרות
ולבן.
איה שחר
-
ואולי, לא היו הדברים מעולם...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] הכתיבה שלך השתנתה- יציבה יותר, קלה יותר להתחבר ומלוטשת, מקצועית, יפה וכתובה ביד מוכשרת. [ליצירה]
- [ליצירה] דב- זה כ"כ שונה מסגנון הכתיבה שלך, מצאתי ביצירה זו- חדות, מהירות, הרגשתי כמו כדור שלג שמתגלגל והשיר רץ לפניו, מנסה להתחמק. שונה, שונה ומעניין. [ליצירה]
- [ליצירה] אני חושבת שזה יפה, אבל הפספוס הוא בעיניים- זה לא העיניים שלה, שלה- יותר עמוקות, יותר שחורות יותר.... וגם המצח קצת גבוהה ושטוח מדי- אולי תנסה קצת לשנות את זה, כי חוץ מזה- זה כ"כ קרוב לדמיון מוחלט לתמונה, וזה יפה! [ליצירה]
- [ליצירה] לא היה לי לרגע ספק, - תודה :) [ליצירה]
- [ליצירה] התוכן חמוד [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לך ! [ליצירה]
- [ליצירה] ואין משובח, לעניות דעתי, מאלתרמן... הייתי ממליצה על יותר מעיון, על לימוד של בקיאות בשיריו! [ליצירה]
- [ליצירה] שכרונך, שזכרת, ריגש אותי שוב. ונגע והעצים את אותו רגש עזוב, הלוואי ושותף למילותיי תרגיש בכל עת ובכל שיר. תודה ;) [ליצירה]
- [ליצירה] תודה :) אני לא מכירה את הספר, במה מדובר? [ליצירה]
- [ליצירה] בעודי שומעת ברדיו את השיר של ריטה ורמי "זמן שנשאר ואין רחמים", נתקלתי בכותרת יצירה זו, המקריות חייבה אותי להציץ ולקרוא, וטוב שכך. כמה חוזק, איפוק עוצמתי, ביקורת שקטה וכ"כ חזקה ומנערת. נוקב, עדין, חזק, מצויין! [ליצירה]
תגובות