[ליצירה]
..
כמה הביחד מתוק.
וכמה למדנו להחניק את המר
גם כשהוא רחוק.
להחניק
להדחיק
להשתיק--
אבל לפנות ערב עם חשיכה
כשבאוויר מתנגנות המנגינות שלך
כשמשהו מפרפר כל כך בפנים ונוגע
איך אפשר לא להתגעגע.
[ליצירה]
שבוע שעבר, הרכב נתקע, הבעיה היתה במצבר.
הבאנו קבלים, חיברנו והנענו תוך שניה קצרה. משהו במצבר היה בכל זאת חי עדיין, לא מת לגמרי, משהו קטנטן, אך ההנעה בעזרת קבלים ומצבר של רכב שני, החזירה אותו לחיים....
same same...
נפלא!
[ליצירה]
אויש, שוב.
מן הסתם הבעיה היא בניסוח שלי, שלא מבינים אותי נכון.
לא אמרתי שהתייחסת אלי לא בענייניות. ביקשתי להתמקד בדברים הנאמרים, כי שיערתי שמה שגרם לכך שאתה חושב שאמרתי דברים שלא אמרתי (למשל, שהשוויתי בעניין האנאלפבתיות), הוא הנחה בקשר לדיעותי בעניין. אם טעיתי, אני מתנצל.
בכל מקרה אינני רואה כל התנגשות בין מה שאמרת עכשיו לבין דעתי. לפלא לי (וזה מה שגרם לי לחשוב שאתה יוצא מהנחה מוקדמת לגבי דעתי!) שאתה סבור שאני מתנגד בהכרח לעניין הזה.
ולגבי "תפילת נשים", לדעתי המושג בהחלט מתאר התכנסות יחד [מיעוט רבים שניים?] של נשים לצורכי תפילה, שזה מה שאנחנו עוסקים בו למעשה. כן, תפילה מיוחדת לנשים. (הרי אין כאן קדיש וחזרת ש"ץ וכו', וגם לא 'עדה' ו'ונקדשתי בתוך בני ישראל').
[ליצירה]
זה בדיוק מה שאני אומר, שלא.
העדות ההיסטורית הזאת לא יכולה לשבור כלום, מפני מה שאמרתי. אם העדות הזאת הייתה בשו"ת או בכתבי אחד הפוסקים, היא הייתה משמעותית פי מאה. (ככה זה בפועל, מה לעשות)
[ליצירה]
כיוון שצריך הבהרה,
(ההערה שלי די תקועה...) - פשוט גם לאחד השירים שלי מישהו הגיב בכוכבית, ואחר כך ראיתי את זה בעוד מקומות, אז...
סליחה על ההידחפות.
[ליצירה]
יאיר שגיא,
הערה קטנה לדבריך, שמהם משתמע שהש"ס מלא במימרות על "רפיסותן השכלית של נשים" ושחז"ל לא החשיבו אותן כבעלות דעה - ובכן, מקובל במקומות מסויימים לחשוב כך, אבל אין להנחה הזאת כל בסיס. (רק דוגמא קטנה מתוך רבות, עיין למשל בברכות פרק רביעי, אצל ר' אלעזר בן עזריה שכשמודיעים לו שהוא נבחר להיות נשיא ישראל, הוא אומר "איזיל ואימלך באנשי ביתי", כלומר "בדביתהו" - אשתו).
אגב, בימים ההם (תקופת האמוראים) שרוב התורה נאמרה ונלמדה בעל פה, לא יהיה נכון לייחס משקל גדול מדי לאנאלפבתיות. להפך, תלמידים רבים נכנסו לבית המדרש בקטגוריה זו.
לגבי "כל המלמד *בתו* תורה כאילו מלמדה תפלות" נאמרו כבר דברים רבים, ושים לב שלא נאמר כאן "כל המלמד אשה תורה" אלא רק "בתו"; נכון שעיקר הלימוד הוא "ושננתם לבניך", אבל לא היה איסור או מורת רוח על מי שתלך ללמוד בעצמה, ואכמ"ל.
לגבי אתה וארוסתך - רק אל תשכחו במצבי דחק מי מצווה במניין ומי לא. :)
ומסכים בהחלט עם טל רעות בסעיף ב' של הודעתה האחרונה; עם כל מה שכתבת בשבח המניין, הרי ל"מניין נשים" אין שום דבר מזה כיוון שהן אינן, למעשה, מניין: "מאה נשי כתרי גברי" לעניין יצירת מניין.
[ליצירה]
^ ככה יותר נוח להגיב?
בכל מקרה, אני אמרתי את כל דברי לגבי הניסיון להסתמך על סיפור כזה כמקור לעניין הלכתי, לאמר "הנה זה מותר!". ובזה תסכים איתי שעדיפה ספרות השו"ת. (לאמר - אם היה לסיפורים האלה כל חשיבות הלכתית, לא היית צריך להסתמך על עדותו של הדוקטור לעניין, אלא היית מוצא את זה במגן אברהם וחבריו)