[ליצירה]
..
כמה הביחד מתוק.
וכמה למדנו להחניק את המר
גם כשהוא רחוק.
להחניק
להדחיק
להשתיק--
אבל לפנות ערב עם חשיכה
כשבאוויר מתנגנות המנגינות שלך
כשמשהו מפרפר כל כך בפנים ונוגע
איך אפשר לא להתגעגע.
[ליצירה]
שבוע שעבר, הרכב נתקע, הבעיה היתה במצבר.
הבאנו קבלים, חיברנו והנענו תוך שניה קצרה. משהו במצבר היה בכל זאת חי עדיין, לא מת לגמרי, משהו קטנטן, אך ההנעה בעזרת קבלים ומצבר של רכב שני, החזירה אותו לחיים....
same same...
נפלא!
[ליצירה]
רק אציין,
שה"הרבה דיעות שאוסרים" זה לא איזה דיעות שוליות ודחויות מהלכה, אלא גם בפוסקים הלכה למעשה. אם הרב הנדלר אמר ככה כנראה יש לו על מי לסמוך, אבל אבא שלי [לבעלי המבט השואל - פוסק ומחבר שו"תים בהלכה] למשל אמר שלא נראה לו שזה מותר במצב כמו זה.
[ליצירה]
אויש, שוב.
מן הסתם הבעיה היא בניסוח שלי, שלא מבינים אותי נכון.
לא אמרתי שהתייחסת אלי לא בענייניות. ביקשתי להתמקד בדברים הנאמרים, כי שיערתי שמה שגרם לכך שאתה חושב שאמרתי דברים שלא אמרתי (למשל, שהשוויתי בעניין האנאלפבתיות), הוא הנחה בקשר לדיעותי בעניין. אם טעיתי, אני מתנצל.
בכל מקרה אינני רואה כל התנגשות בין מה שאמרת עכשיו לבין דעתי. לפלא לי (וזה מה שגרם לי לחשוב שאתה יוצא מהנחה מוקדמת לגבי דעתי!) שאתה סבור שאני מתנגד בהכרח לעניין הזה.
ולגבי "תפילת נשים", לדעתי המושג בהחלט מתאר התכנסות יחד [מיעוט רבים שניים?] של נשים לצורכי תפילה, שזה מה שאנחנו עוסקים בו למעשה. כן, תפילה מיוחדת לנשים. (הרי אין כאן קדיש וחזרת ש"ץ וכו', וגם לא 'עדה' ו'ונקדשתי בתוך בני ישראל').
[ליצירה]
יאיר שגיא,
הערה קטנה לדבריך, שמהם משתמע שהש"ס מלא במימרות על "רפיסותן השכלית של נשים" ושחז"ל לא החשיבו אותן כבעלות דעה - ובכן, מקובל במקומות מסויימים לחשוב כך, אבל אין להנחה הזאת כל בסיס. (רק דוגמא קטנה מתוך רבות, עיין למשל בברכות פרק רביעי, אצל ר' אלעזר בן עזריה שכשמודיעים לו שהוא נבחר להיות נשיא ישראל, הוא אומר "איזיל ואימלך באנשי ביתי", כלומר "בדביתהו" - אשתו).
אגב, בימים ההם (תקופת האמוראים) שרוב התורה נאמרה ונלמדה בעל פה, לא יהיה נכון לייחס משקל גדול מדי לאנאלפבתיות. להפך, תלמידים רבים נכנסו לבית המדרש בקטגוריה זו.
לגבי "כל המלמד *בתו* תורה כאילו מלמדה תפלות" נאמרו כבר דברים רבים, ושים לב שלא נאמר כאן "כל המלמד אשה תורה" אלא רק "בתו"; נכון שעיקר הלימוד הוא "ושננתם לבניך", אבל לא היה איסור או מורת רוח על מי שתלך ללמוד בעצמה, ואכמ"ל.
לגבי אתה וארוסתך - רק אל תשכחו במצבי דחק מי מצווה במניין ומי לא. :)
ומסכים בהחלט עם טל רעות בסעיף ב' של הודעתה האחרונה; עם כל מה שכתבת בשבח המניין, הרי ל"מניין נשים" אין שום דבר מזה כיוון שהן אינן, למעשה, מניין: "מאה נשי כתרי גברי" לעניין יצירת מניין.
[ליצירה]
^ ככה יותר נוח להגיב?
בכל מקרה, אני אמרתי את כל דברי לגבי הניסיון להסתמך על סיפור כזה כמקור לעניין הלכתי, לאמר "הנה זה מותר!". ובזה תסכים איתי שעדיפה ספרות השו"ת. (לאמר - אם היה לסיפורים האלה כל חשיבות הלכתית, לא היית צריך להסתמך על עדותו של הדוקטור לעניין, אלא היית מוצא את זה במגן אברהם וחבריו)
[ליצירה]
זה בדיוק מה שאני אומר, שלא.
העדות ההיסטורית הזאת לא יכולה לשבור כלום, מפני מה שאמרתי. אם העדות הזאת הייתה בשו"ת או בכתבי אחד הפוסקים, היא הייתה משמעותית פי מאה. (ככה זה בפועל, מה לעשות)
[ליצירה]
איך מבינים לא נכון.
אם אפשר לבקש, הנח את מחשבתך לגבי דעתי בצד, והתמקד רק בדברים הנאמרים.
1. יש הבדל גדול מאד בין "קלות דעת" לבין "רפיסות שכלית". מאד מאד.
2. לא דיברתי כלל על אמירות בשבח נשים. הבאתי דוגמא קטנה כדי לסתור את הטענה ש"לא החשיבו את הנשים כבעלות דיעה". לענייני תורה זה נכון בד"כ רק מפני שלא היו הרבה נשים בעלות דיעה בתורה (ואלה שהיו, בוודאי שהחשיבו אותן! ראה ברוריה וילתא), אבל בענייני העולם? אין לטענה כזאת בסיס.
3. ומכיוון שכך, ברי שהסיבה שנשים לא למדו תורה אינה מפני איסור כלשהו אלא מפני חוסר זמן ו'לב פנוי'. (תוריד חשמל ומים זורמים, גז ותאורה, מכונת כביסה ותנור, מגהץ וכו' וכו', ותגלה כמה שהחיים אז דרשו זמן).
ומי שמלמד את בתו תורה כאילו מלמדה תפלות, זה שייך גם היום; זאת המציאות שכשמנסים ללמד מישהו בעל כרחו (סיטואציה אב המלמד דווקא את בתו תורה, כלשונו המדוייקת של המאמר), הוא בוודאי יוציא את התורה לדברי הבאי, ויוכיחו הקשקושים בצד הגמרות שלי בכיתה י', ל"ע. וההבדל בין ללמד בן לבין ללמד בת (במובן של צאצא, לא במובן של גבר ואשה), הוא שללמד בן זוהי חובה גמורה מהתורה, משא"כ בלימוד בת, ולפיכך אי אפשר להימנע מכך אפילו אם יש חשש שהוא יוציא לדברי הבאי. במיוחד ש-עקב הסיבות שנאמרו לעיל לגבי זמן וכו'- היו גורמים נוספים שחוששים להוצאת הדברים לידי הבאי בלימוד הבת. כך הוא גם בתפילין, שהיום כמעט אי אפשר לשמור על נקיות כמו שנדרש, אבל אני מצווה בכ"ז בתפילין ולכן אני מניח אותם, משא"כ באשה שאינה מצווה, ולפיכך אסור לה להניח תפילין מפני העניין של נקיות. אותו עיקרון.
4. לא ניסיתי להגיד שנשים אנאלפבתיות היו שקולות כנגד ת"ח אנאלפבתי, אלא רק להראות שאי ידיעת קרוא וכתוב כשלעצמה לא הייתה מכשול בתקופת הגמרא. (משא"כ בתקופת הראשונים, שעליה בכלל מדברים רוב המחקרים העוסקים בידיעת קרוא וכתוב).
5. ביקשת קיבלת: *תפילת* נשים. ואני לא חושב שיש מישהו אחד בעולם ההלכה שמתנגד לכך שנשים תתכנסנה ותתפללנה יחד. (כל עוד זה לא בא בצורה של 'על חשבון', דהיינו פרישה מהציבור)
6. רן, יש דיעות רבות שאומרות שאפילו בשעת הדחק אסור להתפלל כך.