פְּיָאנְטוֹ אַנְטִיקוֹ
Giosuè Carducci – תרגום חופשי
עֵץ הָרִמּוֹן שֶׁהֵנַפְתָּ
לוֹ זְרוֹעַ יַנְקוּת לְשָׁלוֹם
מוֹרִיק מֵחָדָשׁ בַּגִּנָּה
בְּנִצַּן חַכְלִיל וְאַדְמוֹן.
בַּחוֹרֵשׁ לְבַד וּבְאֵלֶם
הִתְחַדֵּשׁ בְּיָרֹק עַד מְתֹם
וְתַמּוּז אוֹתוֹ מְפַנֵּק
בְּנֹגַהּ וְזֹהַר וְחֹם.
וְאַתָּה – פֶּרַח עֵץ דִּמְעוֹתַי
הַמְּפֹרָק, הַכָּמוּש,
פֶּרַח יְחִידָאִי שֶׁל חַיַּי
שֶׁאֵין בָּהֶם שִׁמּוּשׁ
וּמוּטָל בֶּעָפָר הַשָּׁחֹר
לֹא עוֹד תַּעֲלֹץ בַּשֶּׁמֶשׁ
גַּם אַהֲבָה לֹא תְּעוֹרֶרְךָ מֵהַכְּפוֹר.
Pianto Antico
Giosuè Carducci
L`albero a cui tendevi
la pargoletta mano,
il verde melograno
da` bei vermigli fior,
nel muto orto solingo
rinverdi tutto or ora,
e giugno lo ristora
di luce e di calor.
Tu, fior della mia pianta
Percossa e inaridita,
Tu, dell`inutil vita
Estremo, unico fior,
Sei nella terra fredda,
Sei nella terra negra;
Nè il sol più ti rallegra,
Nè ti risveglia amor
תגובות