פְּיָאנְטוֹ אַנְטִיקוֹ
Giosuè  Carducci – תרגום חופשי

עֵץ הָרִמּוֹן  שֶׁהֵנַפְתָּ
לוֹ זְרוֹעַ יַנְקוּת לְשָׁלוֹם
מוֹרִיק מֵחָדָשׁ  בַּגִּנָּה
בְּנִצַּן חַכְלִיל וְאַדְמוֹן.

בַּחוֹרֵשׁ לְבַד וּבְאֵלֶם
הִתְחַדֵּשׁ בְּיָרֹק עַד מְתֹם
וְתַמּוּז אוֹתוֹ מְפַנֵּק
בְּנֹגַהּ וְזֹהַר וְחֹם.

וְאַתָּהפֶּרַח עֵץ דִּמְעוֹתַי
הַמְּפֹרָק, הַכָּמוּש,    
פֶּרַח יְחִידָאִי  שֶׁל חַיַּי
שֶׁאֵין בָּהֶם שִׁמּוּשׁ

שׁוֹכֵב בָּאֲדָמָה הַקָּרָה
וּמוּטָל בֶּעָפָר  הַשָּׁחֹר
לֹא עוֹד  תַּעֲלֹץ בַּשֶּׁמֶשׁ
גַּם אַהֲבָה  לֹא תְּעוֹרֶרְךָ מֵהַכְּפוֹר.

 

Pianto Antico
 Giosuè  Carducci

L`albero a cui tendevi
la pargoletta mano,
il verde melograno
da` bei vermigli fior,

nel muto orto solingo
rinverdi tutto or ora,
e giugno lo ristora
di luce e di calor.

Tu, fior della mia pianta
Percossa e inaridita,
Tu, dell`inutil vita 
Estremo, unico fior,

Sei nella terra fredda,
Sei nella terra negra;
Nè il sol più ti rallegra,
Nè ti risveglia amor