התנגשות
ניצן ופרח
-
אני בן אדם. הפתעה.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] איזה יופי! ממש! כיוונת את הפלאש כדי שייצור את אפקט הפיצוץ,או שזו טעות מהסוג המוצלח? :-) אהבתי מאוד מאוד. [ליצירה]
- [ליצירה] אני לא ממש מבינה בצילום אבל התמונה הזאת חזקה בטירוף. כמו התגלות. מאוד מעוררת. [ליצירה]
- [ליצירה] זה בלי פלש. האמת, שמתי לב שיש שם שמש על השמשה (אמאלה כמה שי"נים!) אבל לא חשבתי שזו תהיה התוצאה. חשבתי שזה יהי פיצוץ קטן יותר (כרגיל כשרואים השתקפות של שמש, או שזה יהרוס לי את התמונה. תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] ואני שמתי לב ש... החלק הכהה יותר של הדלת האחורית של הרכב הכהה, בתוספת הגלגל נראים כמו רכב שלישי (כאשר הידית היא האיתות שמאלה) רואים? [ליצירה]
- [ליצירה] חמוד! לא ככ רחוק מהמציאות... לצערינו... [ליצירה]
- [ליצירה] כמעט. כמעט נגעת בשיר טוב. חבל שבבית האחרון נפלת שוב למִחזור השירים ולעודף סימני קריאה מתלהמים. [ליצירה]
- [ליצירה] אמיתי ויפה. [ליצירה]
- [ליצירה] עדיין מסרבת לקבל. אפשר שהמחלוקת ביננו היא סמנטית בלבד, שהרי גם אתה כתבת שאהרן הוא אדם גדול שטעה. המשמעות של המשפט הזה היא שונה לחלוטין (וקבילה הרבה יותר) מהניסוח המקומם של היצירה שלעיל, בה העמדת את אהרון ב ה ג ד ר ה של "איש העושה אלוהים". כביכול זהו מעמדו של אהרן הכהן חלילה. מקווה שהבהרתי את עצמי. [ליצירה]
- [ליצירה] ערכתי. סתם שתדעו. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי (מלבד הדברים המובנים מאליהם, כמו השימוש המופלא שאת עושה במילים,)בעיקר בגלל שבסיפור הזה יש יותר תלת-ממדיות מאשר באחרים. אבל עדיין, חסרה כאן אמירה. כלומר,נכון שנפטרתי אחת ולתמיד מהדעות הקדומות שמעולם לא היו לי נגד מכשפות רעות, וחוץ מזה?.. [ליצירה]
- [ליצירה] שורה שניה - הכוונה ל"ללא קול", נכון? ואני מסכימה עם אילה - ההתחלה ממש טובה, מעבירה מעולה את הלבטים והתחושות של האם, וכך גם האמצע וההמשך - אבל הסיום לא כל כך. [ליצירה]
- [ליצירה] מוכר וכואב. התחברתי מאד לנושא של כאב השכחה (שכואב הרבה יותר מהזכרון) קשה שלא ליפול לבנאליות כשעוסקים בנושא שכל כך הרבה נכתב עליו, ואמנם בשני הבתים האחרונים השיר נשאר בגבולות המוכרים, אך בהמשך הוא מתרומם משם ומצליח להפתיע ולרגש. אני חושבת שהעוצמה של השיר היא בבתים האחרונים שלו וניתן לבנות מהם שיר מלא. (לצמצם את הראשונים, ולתת לאחרונים יותר משקל.) מה דעתך? לגבי התוכן: כפי שכתבתי, הנושא קרוב ללבי מאד. גם אני מוצאת את עצמי בחרדה מהשכחה, מוודאת שאני עדיין זוכרת את צורת ההליכה, את החיוך ואת צליל הקול... אבל אני לא מסכימה עם השורה האחרונה. העובדה שאנחנו שוכחים לא מוחקת את קיומם של אלו שהיו. זה לא הזכרון שמשאיר אותם, אלא עצם העובדה שהיו, שקיומם השאיר את רישומו בעולם גם אם אנחנו, מכח הגזירה, שוכחים ולא מודעים לו. [ליצירה]
- [ליצירה] על מה מדברים גלי הים על מה הם חושבים כשהם גואים בקצב וכשהם נוסכים רוגע ושקט האם הם חושבים על האדם והאדם נסער כמו גלי הים --->לא הבנתי מה ראית להתחיל את הבית בו' החיבור. רגשותיו מתערבבים עם המציאות ומאורעות אשר פוקדים את תקופות חייו עולים, יורדים, שוטפים ופוצעים. גלי הים מגיעים אל החוף וכאב האדם צורב עד הסוף -->אם בתוך שיר שלם אתה חורז רק שתי שורות ראוי שתהיה לכך סיבה. לא מצאתי אותה. האדם עומד ומביט אל הים נסער ונפעם מהמיית גליו והאדם האם ישבר מול הגל הסוער -->כנ"ל. ו' החיבור מיותרת. והאם גל גואה ישבור את האדם איך הים הגדול סוער בתוך לב האדם פנימה ומאיים להציף את חייו הים והאדם כאחד הם מנוחה אינם נותנים לעצמם האדם עומד אל מול פני הים והים מושיט אליו ידיים באופן כללי לקחת רעיון נחמד, אבל שוב: רעיון מוכר. ושירה ראוי לה שתחדש, שתיתן אמירה אישית ויצריתית של הכותב. וגם בתוך השיר עצמו החזרות המרובות על הרעיון המרכזי אינן תורמות אלא להפך. (ככל שהרעיון מובע בצורה תמצתית ומינימליסטית יותר - הוא חזק יותר) [ליצירה]
- [ליצירה] בהחלט. שיר נהדר. ההערה לגבי ה"בסערותי" מיותרת. רובנו מספיק אינטליגנטים להבין את זה, לא? היפ - אם הבנתי נכון, הכוונה היתה לחקות את דיבור המצילים, ולכן ה"גיברת" עם י' וכו', וזה רק מוסיף. [ליצירה]
- [ליצירה] עם מגל וּפטיש נרסק אוייבינו! חרב המהפכה נניף מעל. את העשירים וּבעלי הון הפקר נשימה. רוח קרב בנו תִגָל. רגלינו תטבע צעדי נחושת, בהגיעה אל האופקים החדשים. אדם עמֵל יראה ברכה בפרי-מעשהו; העולם, יהיה שייך להמונים. שמש התקווה והחירות תַפֵץ קַרְנוֹתֵיָה. חיי העושר וההוללות ימוגו כַלא היו. אש המהפכה העולמית תכה סלע. העניים ומזי-רעב ישבעו! (שמואל ירושלמי) תחי העקביות. [ליצירה]
תגובות