ואיך שכל יום היא חוזרת בלי רוח עם דמעה בקצה ואיפור מרוח מהסס אם לשאול והיא במילא בורחת אם לא השכנים היא היתה כבר צורחת שנמאס לה כבר ופורח ייאוש מחיים שלמים של בדיחות בית שימוש, משנים שבהם כל אדם מקורר מקנח את האף לה על הצוואר ומפחד מצמית (אם כי מוצדק בעליל) שיום אחד תיוותר עם כלום פרט גליל ורוצה כבר למות או להיות נעמי, או אלכס או יוהאן לא משנה מי, העיקר להפסיק להיות כבר ארלט הילדה שעשויה מנייר טואלט. ואני שרוצה סתם לשתוק ולחבק לא יכול אפילו את זה לספק כי שנינו יודעים שליטוף לא זהיר יכול לגרום בקלות למוות מהיר. זה אולי עצוב אבל בלתי נמנע, היא ידעה זאת עוד לפני החתונה, עם בחור בשם אדוארד (במקור אני חיים) הילד עם ידי המספריים. (לצביקה, ילדת האופל שלי..)