[ליצירה]
מהשניים שציירת את זה אהבתי יותר
ההרים ברקע מצוירים טוב הסגנון שלך קצת פרוע (בהקשר חיובי יש לו אופי מעניין)
לדעתי העץ נראה קצת תלוש לא מתחבר לקרקע בצורה אמינה מספיק.
ציור טוב ומעניין,תמשיך להעלות..
[ליצירה]
שוב, ציור יפה מאוד, עם כמה אבלים קטנים... :)
יש חוסר סימטריה בפנים. וזה קצת מחליש את הציור. עד כאן להפעם.
המבט שלה קדימה, מתאים לציור שמראה איך היא נראית כשהיא עומדת מול יקירה שמושיט לה את היד. מישירה מבט קדימה, עם מבט שאפשר לדמיין על מי שלא ראתה אדם יקר הרבה זמן. אבל במבט שני מתגלה שהיקיר עומד לו ברקע, והיא למעשה מפנה לו את הגב. מה שמציג את היצירה כולה באור שונה לגמרי: אולי מוסתרת פה אמירה ביקורתית על היקיר? אולי המילים שצירפת ציניות, ומנסות לשקף אל היקיר איזו יהירות? ואז גם את המבט שלה אפשר להבין אחרת, מבט של מי שנפגעת מההתנהגות של היקיר, שלא שם לב שהוא פוגע בה, והיא, עדינה מכדי להתפרץ, פשוט מפנה לו את הגב, נרגשת כולה מכך שהיא העזה להביע רגש שלילי כלפיו בכלל...
[ליצירה]
ציור מאוד יפה, אני חושב שהוא מושלם מבחינת הטכניקה. אבל המבע והמבט קצת חסרים. הוא נראה קצת כמו תלמיד תיכון בהצגת סוף שנה: מנסה לשדר משהו, אבל ממש לא נכנס לדמות...
אבל הרקע הזה ממש מדהים! איך עשית את זה, זה נייר מיוחד?
[ליצירה]
אני יודע!
אלה אברהם ולוט, ברגע הגורלי שבו לוט מחליט לרדת לסדום ו"שולח" את אברהם ל... (לאן הוא הלך אז?!) אהבתי את התמונה! איזה רגע דרמטי. גם בלי לדעת שזה אברהם ולוט...
עכשיו אני גם שם לב שצד אחד מדברי והצד השני פורה, והרי לוט בחר באזור הזה בגלל שהוא פורה (או לפחות היה, חחח).
[ליצירה]
מיכל, גם אני אהבתי פחות את הביצוע, אני חושב שרגע קצת יותר כהה, אולי רקע שהולך ונהיה שחור ככל שמתרחקים מהדמות (או מהמפתחות) היה מוסיף הרבה. דווקא הרעיון יפה. משום מה זה מזכיר לי קצת את השיר "לא אומרת כלום" של מטרופולין. משהו עם סגירות (נעילות) ובדידות, ועצבות...
[ליצירה]
רגע, זה דיוקן שבו את מצויירת כשהיית קטנה, או דיוקן שאת ציירת כשהיית קטנה?! הצלחת לבלבל אותי.
מה שאהבתי בציור הזה, הוא שהדמות לא עומדת מול המציירת כמו שעומדים מול מצלמה בצילום פספורט, אלא מצויירת בתנוחה טבעית יותר, כאילו היא בככלל לא שם בשביל הציור. גם ההצללה נותנת פה עומק שהיה חסר בציורים הקודמים (המאוחרים למעשה, פשוט אני הולך מהאחרון לראשון...)
התמונה הזאת הרבה יותר "מציאותית" ופחות "חלומית", או ליתר דיוק הטשטוש העדין שבה משרה אווירה של זיכרון ילדות, מה שמתאים לציור אם ציירת בו את עצמך כשהיית קטנה באמת.