משהו באוויר. עוד לא ברור מה ומי עוד ילך לברר, למי אכפת בעצם. משהו באוויר, חשבתי שתרצו לדעת, לצאת מהכילה ולבדוק. יכול להיות שזה סתם בזז של עוד יתוש שמחפש סיבה לחיים שאוטוטו נגמרים, עקיצה אחרונה ודי. יכול להיות שלא, אבל זה לא תורי. בפעם האחרונה שבדקתי זאת הייתה איזו אהבה של מישהו אחר שנסחפה לה רחוק מדי, וכשנדבקים בדברים האלה בטעות... לא תודה, לא שוב פעם. מי שמחפש אני כאן, עם הבמבה ומסכת החמצן. בטח שחיוני, החורים בכילה הזאת גדולים כמו חלומות של פוליטיקאי מתחיל, מי יודע מי יכנס לי לעצמי אם לא נשמור עליי חזק. ובכל זאת, משהו באוויר. עדיין. אולי סופרמן שיצא לסנאק של חצות, נזהר לא לדרוך על טינקרבל שרוקדת על בועות סבון שבריריות מתפוצצות בעונג נשברות על אישוני עיניים כבדות, עוד שנייה והם כבר כאן. עברה שנייה והם לא. כנראה שזה משהו אחר באוויר. לא יכול לראות מטר קדימה. העתיד דחוס במראות שהריחוק מבית הגידול הטבעי שלהם הרג. פינגווין שחוט בגוונים מטושטשים מרוח לי על הר מחוק שהרוח העיפה עם עלים אחרים של זכרון אבוד. לא משהו שאפשר לשלוח אליו חוש מישוש, גם לא את אחד מהאחרים, ואתם תראו אותו רק כשיהיה כבר כאן, קיים כמו עובר אבל קיים בצורה ואז אסור להרוג, לפחות מבחינה מוסרית. שבע פעמים ניסיתי. שבעה ימים של חסד מרוקן לפני שהכילה תתפורר, שהבמבה תגמר, שהחמצן ישתעמם וילך להתרכב עם יסוד אחר. בינתיים חולם לי את החיים היפים של ימיי. יש משהו באוויר. יכול להיות משהו חשוב, אולי שינוי. למי אכפת בעצם.