יום השישי. כשתרד השבת יתכסו השמים בדוק ערפילי. וכמו תמיד כשאצעד בשביל אל בית-הכנסת, נרעדת ממשב רוח פתאומי, אהרהר בסיפור על רבי זושא ורבי אלימלך ולעולם לא אדע אם זו השבת או אלה הבגדים. בבין-השמשות של טרם מקלחת וטרם עישרתי, עירבתי והדלקתי את הנר, משהו בעיני החשופות עדיין מאיפור מתנוצץ בשעה שאני הומה בבלי דעת, השיבנו אליך ונשובה. והקול מתנפץ רסיסים רסיסים וחוזר אלי באלפי השמשות הזורחות, ספק גוער בי, ספק מנחם, שובו אלי- ואשובה אליכם.