קצת במבה "הי ילד, תביא קצת במבה !" – הוא קרא לילד הקטן עם החולצה הכחולה שישב על המעקה מולנו. כל שנה בשמחת תורה זה אותו דבר. כולם רוקדים בפנים ואני וביז'ו יושבים בחוץ על כסאות ומציקים לילדים קטנים. לפעמים הם מביאים לנו שקיות של הפתעה, או סתם משהו מתוק, לפעמים לא. "לא רוצה !" – החזיר לו הילד, וחיוך רחב התפשט על פניו. "נו בחייך, רק קצת במבה !" – בקש ממנו ביז'ו שוב. "לא רוצה !" – המשיך הילד, ומשך בכתפיו. ילדים יכולים להיות נורא מעצבנים כשהם קטנים. "למה לא ?" – שאל אותו ביז'ו, בקול הכי פחות מאיים שיכל להוציא מפיו. "ככה !" – ענה לו. מה שיפה בילדים קטנים, מלבד העובדה שהם מאד החלטיים, זו היכולת המופלאה שלהם להסביר את עצמם. "ככה זו לא תשובה, תביא קצת במבה !" – ביז'ו איבד את סבלנותו. הילד לא אמר דבר, רק ירד מהמעקה ונכנס לו אל בית הכנסת. "טמבל..." – סינן לעברו ביז'ו בשעה שנכנס. הילד אפילו לא הסתובב. "עזוב !" – אמרתי לו – "אל תתעצבן, ילדים כמוהו חוטפים הרבה מכות בבית ספר." "זה לא זה, זה הפרנציפ." – הוא טען – "אני רוצה שהוא יביא לי שקית על הפרנציפ !" "מה ? חסר ילדים ?" – שאלתי – "חוץ מזה, אני מפוצץ, עזוב !" "לא ! בוא !" – הוא קרא לעברי וסחב אותי לתוך בית הכנסת. בית הכנסת שלנו לא היה גדול במיוחד, אבל היו בו שתי קומות. את הטמבל מצאנו בקומה התחתונה, ליד השירותים. ביז'ו ניגש אליו ודרש ממנו ללכת להביא לנו שקית, הטמבל סירב. ביז'ו גרר אותו לכיוון הכוך, שליד השירותים. "עזוב אותי !" – ביקש הטמבל. "קודם תביא לי שקית !" – התעקש ביז'ו והרים לטמבל כפה. הילד התחיל לבכות. "עזוב אותו, בחייך, זה ילד קטן..." – ניסיתי להרגיע את ביז'ו. "זה כבר עניין אישי, אל תתערב !" – הוא פסק. "אתה מביא לי שקית, הבנת !" – הסביר לו ביז'ו, תוך כדי שהוא אוחז בחולצתו. "לא רוצה !" – המשיך הילד להתעקש. מה שעצוב בילדים קטנים, מלבד העובדה שהם חסרי כל יכולת להגן על עצמם, זה שהם לא יודעים שאסור להתעסק עם ערסים עצבניים. ביז'ו רתח עכשיו כולו, והחל לטלטל את הילד בידיו. "הי ! מה אתה עושה לבן שלי ?" – נשמע קול מאחורי. היה זה מר פרידמן, אבא של הטמבל בשבילכם. "כלום ! מר פרידמן." – ענה לו ביז'ו וסידר לטמבל את החולצה. "אבא, הוא הרביץ לי !" – הלשין הטמבל לאביו. מה שמצחיק בילדים, מלבד העובדה שהם תמימים, הם גם חושבים שאבא שלהם הוא האיש הכי חזק עליי אדמות. "מה ? אתה נגעת בבן שלי ?!" – התרתח מר פרידמן ודחף את ביז'ו. מרגע זה ואילך העניינים ממש התדרדרו אבל אני לא נשארתי לראות את ההמשך. לקחתי את השקית של הטמבל, שהייתה מונחת ללא השגחה על השולחן בצד ויצאתי החוצה. הבמבה הייתה אחלה.