[ליצירה]
אני דווקא אהבתי מההתחלה את הביטוי " ריק של מלאות."
גם בלי ההסברים של סתמית , זה נשמע לי מתאים לאמירה, למשמעות.
(סתמית- בכל זאת ההסבר מאד יפה, דימוי שלא בהכרח שהייתי מגיעה אליו...)
[ליצירה]
להסביר?
גמני התלבטתי לגבי "ריק של מלאות" או "מלאות של ריק", הראשון הרגיש יותר טוב.
אבל התחושה הבסיסית אחרי משו כזה מבחינתי זה הריק, מן ציפה בתוך כלום שכזה. ואיכשהו הכלום הזה, יש בו משהו משלים, ממלא...
אז אולי אסור להסביר, אבל אולי מה שכתבתי לוממש מסביר...
[ליצירה]
סתמית, קראת את 'גבעת ווטרשיפ'?
סתם הזכיר לי.
השיר יפה.
אחשוב עליו עוד, את זה אני יודעת.
את ההתחלה הבנתי, והזדהתי, אבל-- ריק של מלאות. צריך להקדיש לזה עוד כמה קריאות.
[ליצירה]
זה לא "מלאות של ריק"?
ניסיתי להתחבר ל"ריק של מלאות" ולא הרגשתי אותו. לעומת זאת, "מלאות של ריק", אני יודעת בדיוק מה זה. לא מה זה אצלך, אלא מה זה אצלי, שהתחושה של הריק כל כך מציפה, שיש לה משמעות, שהיא תופסת מקום- לא פחות ממה שתופס דבר שהוא כאילו, ממשי וקיים יותר מן ה"ריק", שכשאתה מלא בתחושה הזו, אתה לא יכול להרגיש שום דבר מעבר לריק ריק ריק ריק..
אבל אולי רצית (חוץ מלפרוק) להשאיר אותנו מהורהרים לגבי המשמעות של הביטוי.. אולי שנחשוב שיש שם עוד משהו מעבר לכלום..
חזק ואמץ!
[ליצירה]
אני אוהב מקריות
יש לי רצון להסביר את ההבדל בין "הקפדה" ל"הקפדת יתר" (עד רמת ה"הפריע לי"), אך נדמה לי שיהיה קשה להעלות אותו במספר שורות מצומצם בלי שיתפתח כאן דיון ארוך (ומיותר?) שלא ברור עד כמה הוא יוסיף למישו (מה גם שתגובתך משדרת זילזול מה).
במידה ותרצה (או מישו אחר) יש מסרימישים.
ואגב, "מיגד" זה בן.
[ליצירה]
באמצע!
אולי זה תלוי איך זה מופיע בחלון באקספלורר, כי כשאני פתחתי וראיתי את הקצה העליון והייתי צריך לגלגל כלפי מטה, זה נתן מן אפקט של קצה מוט כזה שמצביע כלפי מעלה, אל הסופה, אל הכלום...
[ליצירה]
שאלה טובה
אני לא מבין בזה (ואין לי ממש ניסיון בנושא), אבל זה לא כמו שלבחור יש "תועלת" מקשר עם בחורה גם בשלב הטרום חתונתי (מתוך הנחה ש...)?
נו, עד כאן, מבחינתי, ליצירה זו (או ליתר דיוק, ל*נושא* זה).
[ליצירה]
אם הבנתי נכון את רסיס
אני דווקא איתו ולא עם הערוגה.
כן, יש פעמים בהם אני מרגיש שאני מנסה אבל לא מקשיבים לי (לא תמיד, לפעמים זו כן אשמתי). לא בקטע של "זה לא מתגשם", אלא פשוט לא מקשיבים לי.
ובכל זאת, ממשיכים נסות
[ליצירה]
מזכיר לי קצת תחושה של תפילת שמנוה-עשרה. לפעמים אני גם באמת מרגיש כאילו המילים שאני מוציא הן קצת כמו עשן מסתלסל כלפי מעלה ומגיע בצורה אוורירית שכזו אל הקב"ה.
כל אחד ומה שהוא מכור אליו...
(ורן*, אתה ממש נודניק עקבי, זה מרשים בהחלט)
[ליצירה]
גמני גמני גמני גמני
אחח, כמה שאלות מעניינות מסתובבות כאן...
* האם היצירה אמורה להיות "מגויסת" לטובת עמדה מסויימת? האם היא שווה משו רק כשהיא כזו או שמא במקרה כזה היא לא שוה כלום? (האם באמת לא אפיק כלום מקריאת סיפור על מחנה פליטים מנקודת מבטו של ילד פלסטיני?)
* האם אין בי מבט של אדם לא דתי על אף היותי דתי? מה אני אמור לעשות עם אותו מבט במידה והוא קיים?
* האם האיסור התורני על משכב זכור אוסר גם עיסוק באהבה (עם או בלי מרכאות?) בין גברים? (וחבר שלי טוען שזו אהבה של בחינת "אחור באחור" מול אהבת גבר ואישה שהיא הרי בחינת "פנים בפנים, ואכמ"ל)
* איך יוצא שאני מסכים עם רן* וטוען שאכן הדחיה מותר לה להיות קיימת, אך לא היא הסיבה לבעייתיות הנושא?
אהה, ערוגית, טענת ה"צומי" יכולה לבוא רק מתוך היכרות יותר מעמיקה עם היוצר/ת או מקריאת כמה יצירות (או תגובות) שלו/ה.
[ליצירה]
להביע הערכה באותיות זה קצת קשה
זה מעבר ל"עוצר נשימה".
זה משו שמעורר בי תחושות כ"כ חזקות, מזיז בי משהו.
אמנם, במקרה שלי זה יותר חוסר הזדהות עם הדמויות, אבל גם לחוסר הזדהות ולצורך בחוסר ההזדהות הזו יש עוצמות. עוצמות שאני אוהב את המצב בו הן מתעוררות בי.
תודה.
ורסיס, אתה באמת לא חייב להזדהות עם הדמויות. המספר לא חייב להעביר גם שיפוט מסויים.
וגם על זה,
תודה.