ללכת או להישאר
יש לי סיכוי או שכדאי לוותר
עוד לא החלטתי מה אני רוצה
עוד לא הבנתי מה יותר טוב
העתיד נראה כל כך מעורפל
וטוב- הוא לא נראה בכלל
זה כמו לרכב על סוס מעצבן ומכוער
כשהאפשרות השניה היא לקפוץ אל הכורכר
[ליצירה]
שאלה טובה
אני לא מבין בזה (ואין לי ממש ניסיון בנושא), אבל זה לא כמו שלבחור יש "תועלת" מקשר עם בחורה גם בשלב הטרום חתונתי (מתוך הנחה ש...)?
נו, עד כאן, מבחינתי, ליצירה זו (או ליתר דיוק, ל*נושא* זה).
[ליצירה]
להביע הערכה באותיות זה קצת קשה
זה מעבר ל"עוצר נשימה".
זה משו שמעורר בי תחושות כ"כ חזקות, מזיז בי משהו.
אמנם, במקרה שלי זה יותר חוסר הזדהות עם הדמויות, אבל גם לחוסר הזדהות ולצורך בחוסר ההזדהות הזו יש עוצמות. עוצמות שאני אוהב את המצב בו הן מתעוררות בי.
תודה.
ורסיס, אתה באמת לא חייב להזדהות עם הדמויות. המספר לא חייב להעביר גם שיפוט מסויים.
וגם על זה,
תודה.
[ליצירה]
אתה יכול לנחש מה אני עומד להגיד...
צעעעעעעעעעייייייייירררררררר!!!!!
ואם אתה תגרום לי להתחיל לספר מור"קים (כומתות על הראשים), כנראה שמצבי באמת גרוע.
אז רק נגיד שתחכה לפעם שתגיד קבלת שבת תוך כדי נסיעה בג'יפ, או לפחות תתפלל את מוסף של ראש השנה ב2 דקות ותלך לכבות צמב"רים... להמשיך? תראה לאן אתה מדרדר אותי...
[ליצירה]
אוי השעה...
היא לא נותנת מקום וכח להאריך ולהיכנס לפילוסופיה, אבל יש הבדל בין "אפילו האמת היא סוג של שקר" (כהגדרתך) לבין "אפילו השקר הוא סוג של אמת". ולא רק הבדל של זזה לא אותו מבט על המציאות, לא "לראות את הדגים הלבנים או הציפורים השחורות" בציור של א'שר. זה לא לומר "הכוס חצי ריקה" או הכוס חצי מלאה". זה לומר "הכוס ריקה, גם מה שנראה מלא" לעומת "הכוס מלאה, גם מה שנראה ריק". זה לטעון שני דברים שונים!
מקווה שהובנתי (ב"על עצמי" הישן שלי היה כתוב שהבעה בכתב איננה הצד החזק שלי).
[ליצירה]
אמנם מתוק, אבל בכל זאת...
ובעיקר כי זה מאוד מסתדר עם תיאוריה מוזרה ששמעתי עליה.
אחד התהיות בלימוד על המוח, הוא היכן נמצא החלק האחראי על הזיכרון.
ניתן להוריד ליצור חי עד 1/5 ממוחו ובכל זאת הוא ימשיך לתפקד. אז לקחו קבוצת בעלי חיים (למי שיש לי בעיות, לקחו מלפפונים) מאותו מין וחילקו אותם לחמש קבוצות (בטח היתה גם קבוצת ביקורת). לימדו אותם משו, והורידו לכל קבוצה חלק אחר מהמוח. לא היה הבדל בין הקבוצות (כמדומני שכל הקבוצות זכרו, אך אינני בטוח).
ההשערה המקובלת היא שהזיכרון תלוי בקשרים שבין חלקים שונים ולכן חלק כזה או אחר לא משפיע עליו.
הטענה עליה אני רוצה לספר טוענת שלמעשה כל האירועים שהתרחשו ממשיכים להתקיים במרחב, והזיכרון הוא היכולת להתקשר אל אותם אירועים הקיימים כבר במרחב. מתוך כך, בעצם, ניתן לטעון שגם אירועים שעתידים להתרחש נמצאים במרחב, ולכן ניתן "לזכור" דברים שיהיו.
הזיכרון איננו חפירה פניה לתוכי אלא מן "הארה" הבאה מבחוץ (ויעיד כל מי שניסה להעלות שבריר מידע ממוחו, שהתחושה הרבה פעמים היא של קפיצה, ולא של חפירה).
מקרבת, כל זה היה כדי להסביר למה אהבתי את היצירה.
(ניתן עוד להרחיב רבות, ועל זה נאמר "בהזדמנות")
תגובות