אני מתחיל לצעוד ואז מתחיל לחשוב נו, אז איך היא תהיה הפעם? זו הרי לא הפעם הראשונה, אבל כל פעם זה כמו מחדש. אני לא יכול לדעת איך יהיה, גם אם אתמול היה טוב היום יום חדש... אז איך יהיה? אני ארגיש שיש הקשבה בצד השני, המילים יזרמו, הלב יפתח, הרגש יסער, אני ארצה לשיר, לצעוק... ואולי, אולי אפילו תרד דימעה? אני אתמלא בתחושה שהטרחה לא היתה לשווא ואז אחזור סחוט ריגשית, אך כל כך מלא אנרגיות... או שאולי, יהיה סתם מייבש, אני ארגיש שאני מדבר לקיר, שלא מקשיבים לי, שלא מבינים אותי. אני אדבר רק כי צריך, מילים כפויות כאלה, ריקות מתוכן ומרגש. אני אחשוב על הכל רק לא על מה שאני אומר. אני אחכה שיגמר כבר, שיהיה אפשר ללכת. אצא בתחושה המעיקה שזה היה פשוט בזבוז של זמן ואקווה שבפעם הבאה יהיה יותר טוב? נו, אז איך היא תהיה? איך תהיה התפילה הזו? ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך...