אני דווקא אהבתי מההתחלה את הביטוי " ריק של מלאות."
גם בלי ההסברים של סתמית , זה נשמע לי מתאים לאמירה, למשמעות.
(סתמית- בכל זאת ההסבר מאד יפה, דימוי שלא בהכרח שהייתי מגיעה אליו...)
גמני התלבטתי לגבי "ריק של מלאות" או "מלאות של ריק", הראשון הרגיש יותר טוב.
אבל התחושה הבסיסית אחרי משו כזה מבחינתי זה הריק, מן ציפה בתוך כלום שכזה. ואיכשהו הכלום הזה, יש בו משהו משלים, ממלא...
אז אולי אסור להסביר, אבל אולי מה שכתבתי לוממש מסביר...
סתמית, קראת את 'גבעת ווטרשיפ'?
סתם הזכיר לי.
השיר יפה.
אחשוב עליו עוד, את זה אני יודעת.
את ההתחלה הבנתי, והזדהתי, אבל-- ריק של מלאות. צריך להקדיש לזה עוד כמה קריאות.
ניסיתי להתחבר ל"ריק של מלאות" ולא הרגשתי אותו. לעומת זאת, "מלאות של ריק", אני יודעת בדיוק מה זה. לא מה זה אצלך, אלא מה זה אצלי, שהתחושה של הריק כל כך מציפה, שיש לה משמעות, שהיא תופסת מקום- לא פחות ממה שתופס דבר שהוא כאילו, ממשי וקיים יותר מן ה"ריק", שכשאתה מלא בתחושה הזו, אתה לא יכול להרגיש שום דבר מעבר לריק ריק ריק ריק..
אבל אולי רצית (חוץ מלפרוק) להשאיר אותנו מהורהרים לגבי המשמעות של הביטוי.. אולי שנחשוב שיש שם עוד משהו מעבר לכלום..
חזק ואמץ!
פעם שמעתי על ילד שהיה במן מצב של קפאון או התאבנות. הוא פשוט לא הגיב לכלום, לא זז, כאילו הוא לא חי. עד שיום אחד גילו שהוא פשוט רועד. הוא רועד ומפרכס כל כך חזק, בכזו עוצמה ומהירות, שהרעידות האלו לא מורגשות והוא לא יכול לקלוט או להגיב לשום דבר חוץ מלשמוע ולהרגיש את אותן רעידות בלתי נשלטות.
אולי זה זה, כשאתה כל כך עמוס תחושות, שאתה נחנק לגמרי ונעשה אטום לכל דבר, וכאילו אין בך כלום… אולי.
-- מרגישה שצריך לאבד משו חשוב מאוד כדי שהחלל שיישאר יהיה ריק כל כך.
[ליצירה]
אני דווקא אהבתי מההתחלה את הביטוי " ריק של מלאות."
גם בלי ההסברים של סתמית , זה נשמע לי מתאים לאמירה, למשמעות.
(סתמית- בכל זאת ההסבר מאד יפה, דימוי שלא בהכרח שהייתי מגיעה אליו...)
[ליצירה]
להסביר?
גמני התלבטתי לגבי "ריק של מלאות" או "מלאות של ריק", הראשון הרגיש יותר טוב.
אבל התחושה הבסיסית אחרי משו כזה מבחינתי זה הריק, מן ציפה בתוך כלום שכזה. ואיכשהו הכלום הזה, יש בו משהו משלים, ממלא...
אז אולי אסור להסביר, אבל אולי מה שכתבתי לוממש מסביר...
[ליצירה]
סתמית, קראת את 'גבעת ווטרשיפ'?
סתם הזכיר לי.
השיר יפה.
אחשוב עליו עוד, את זה אני יודעת.
את ההתחלה הבנתי, והזדהתי, אבל-- ריק של מלאות. צריך להקדיש לזה עוד כמה קריאות.
[ליצירה]
זה לא "מלאות של ריק"?
ניסיתי להתחבר ל"ריק של מלאות" ולא הרגשתי אותו. לעומת זאת, "מלאות של ריק", אני יודעת בדיוק מה זה. לא מה זה אצלך, אלא מה זה אצלי, שהתחושה של הריק כל כך מציפה, שיש לה משמעות, שהיא תופסת מקום- לא פחות ממה שתופס דבר שהוא כאילו, ממשי וקיים יותר מן ה"ריק", שכשאתה מלא בתחושה הזו, אתה לא יכול להרגיש שום דבר מעבר לריק ריק ריק ריק..
אבל אולי רצית (חוץ מלפרוק) להשאיר אותנו מהורהרים לגבי המשמעות של הביטוי.. אולי שנחשוב שיש שם עוד משהו מעבר לכלום..
חזק ואמץ!
[ליצירה]
אוי, אולי קלטתי .
פעם שמעתי על ילד שהיה במן מצב של קפאון או התאבנות. הוא פשוט לא הגיב לכלום, לא זז, כאילו הוא לא חי. עד שיום אחד גילו שהוא פשוט רועד. הוא רועד ומפרכס כל כך חזק, בכזו עוצמה ומהירות, שהרעידות האלו לא מורגשות והוא לא יכול לקלוט או להגיב לשום דבר חוץ מלשמוע ולהרגיש את אותן רעידות בלתי נשלטות.
אולי זה זה, כשאתה כל כך עמוס תחושות, שאתה נחנק לגמרי ונעשה אטום לכל דבר, וכאילו אין בך כלום… אולי.
-- מרגישה שצריך לאבד משו חשוב מאוד כדי שהחלל שיישאר יהיה ריק כל כך.
[ליצירה]
שאלה טובה
אני לא מבין בזה (ואין לי ממש ניסיון בנושא), אבל זה לא כמו שלבחור יש "תועלת" מקשר עם בחורה גם בשלב הטרום חתונתי (מתוך הנחה ש...)?
נו, עד כאן, מבחינתי, ליצירה זו (או ליתר דיוק, ל*נושא* זה).
[ליצירה]
הקפצה קלה של יצירה קלה
לכבוד החג הקרב שנית, באופן מפתיע ומוזר לחלוטין (תפס אותנו לגמרי לא מוכנים! הזמן, יצור כ"כ חמקמק ומפתיע שכמותו.).
קהילת הבורים ועמי הספר ("תיזהר, יש לי מנת משכל נמוכה, ולא אהסס להשתמש בה!") מעלה על נס את חגה.
טובי שבט הגיע, חג לבוריות!
[ליצירה]
כדי שיצחק יראה
אז צריך לכתוב "יצחק בן מרדכי" בערך כאן.
אמנם אסתר כתבה שזו ילדה קטנה, אבל לי איכשהו דווקא ה"ילדה הלא צנועה" (והצבעונית) הוסיפה נופך של זרימה ונעימות לציור.
ואני לא רואה אלמנט של "חוסר צניעות" גם אם לא היה מדובר בילדה קטנה. לא שאני לא בעד הקפדה על צניעות, אבל יש דברים שנראים כהקפדת יתר.
[ליצירה]
מזכיר לי קצת תחושה של תפילת שמנוה-עשרה. לפעמים אני גם באמת מרגיש כאילו המילים שאני מוציא הן קצת כמו עשן מסתלסל כלפי מעלה ומגיע בצורה אוורירית שכזו אל הקב"ה.
כל אחד ומה שהוא מכור אליו...
(ורן*, אתה ממש נודניק עקבי, זה מרשים בהחלט)
[ליצירה]
אבל חתלתול!
ראית אותי כותב שאסור?
ואולי, באותה מידה מותר למתוח ביקורת על סגנון תגובות אם הוא צורם, ובעיקר אם הוא מעיב על האווירה והיצירה עצמה.
דעתי האישית- לפעמים יש מקום לדיון על צניעות של יצירה, כאן מדובר בקטנוניות נודניקית (שאולי מאפיינת את הדמות?).
[ליצירה]
אם הבנתי נכון את רסיס
אני דווקא איתו ולא עם הערוגה.
כן, יש פעמים בהם אני מרגיש שאני מנסה אבל לא מקשיבים לי (לא תמיד, לפעמים זו כן אשמתי). לא בקטע של "זה לא מתגשם", אלא פשוט לא מקשיבים לי.
ובכל זאת, ממשיכים נסות
תגובות