אני לא ציפור שיר
וגם לא ציפור דרור
אבל זה מה שהייתי רוצה להיות
אם הייתי יכול לבחור
מיגד _
-
קיים מרחק מסוים בין מה שאני מאמין בו לבין מה שאני.
לפעמים הכתיבה היא נסיון להקטין את המרחק הזה.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ...ולא מצאתי לגוף טוב. ואולי אם זה מה שנשאר, אז אפשר וכדאי לשחרר איזה קללה... תחושה אחת שווה אלף מילים. [ליצירה]
- [ליצירה] מתוך הנחה שאביבו טועה, משלים יפים יש לך... [ליצירה]
- [ליצירה] זה ממש אחרת! מה שאתה כתבת ומה שילד כתב! מה שאתה כתבת יותר מתאים לכותרת שלך (ולהסתכלות קצת כואבת על המציאות), מה שילד כתב זה יותר יפה ואופטימי. לפעמים אני מעדיף ככה ולפעמים ככה. [ליצירה]
- [ליצירה] סיפור קצר: ברוכשם בזרתשם ומירצשם הלכו לי-ם. כותוטי טבע, מי נשאר? (יש איזשהו סיכוי שדף ה"תגובות אחרונות" יפסיק מתישהו להתמלא בתגובות על היצירה הנ"ל?) ושאלתי האישית אחרי כל זה. מכיוון שאני בבחינת אותה פרסומת ישנה לפפסי מקס "BEEN THERE THAN THIS" (הייתי שם עשיתי את זה - למקרה שטעיתי באיות האנגלי), אני תוהה האם יש לכל זה גם איזושהי משמעות קיומית יותר? או שמא "משמעות לוגית" (כדברי המחבר) היא אידאל מצד עצמו? (תשובת יתקבלו בברכה במסרישי או, לחילופין, באיזשהו פורום אליו ישלח אלי קישור, במסרישי כמובן) בברכת הטובי: I'm a spoon, therefor i'm not! [ליצירה]
- [ליצירה] את מוזמנת יש לנו מלא כאלה בחצר (אם אנחנו לא דורכים עליהם בטעות...) [ליצירה]
- [ליצירה] היי! זה לא יפה לכנות אותי "מישהו". וההסבר אכן מנוסח בצורה טובה. (אולי זה באמת מה שהתעורר בי ולכן אמרתי לך שאהבתי את זה? נו טוף) [ליצירה]
- [ליצירה] גמני גמני גמני גמני אחח, כמה שאלות מעניינות מסתובבות כאן... * האם היצירה אמורה להיות "מגויסת" לטובת עמדה מסויימת? האם היא שווה משו רק כשהיא כזו או שמא במקרה כזה היא לא שוה כלום? (האם באמת לא אפיק כלום מקריאת סיפור על מחנה פליטים מנקודת מבטו של ילד פלסטיני?) * האם אין בי מבט של אדם לא דתי על אף היותי דתי? מה אני אמור לעשות עם אותו מבט במידה והוא קיים? * האם האיסור התורני על משכב זכור אוסר גם עיסוק באהבה (עם או בלי מרכאות?) בין גברים? (וחבר שלי טוען שזו אהבה של בחינת "אחור באחור" מול אהבת גבר ואישה שהיא הרי בחינת "פנים בפנים, ואכמ"ל) * איך יוצא שאני מסכים עם רן* וטוען שאכן הדחיה מותר לה להיות קיימת, אך לא היא הסיבה לבעייתיות הנושא? אהה, ערוגית, טענת ה"צומי" יכולה לבוא רק מתוך היכרות יותר מעמיקה עם היוצר/ת או מקריאת כמה יצירות (או תגובות) שלו/ה. [ליצירה]
- [ליצירה] וואאוו לא נראה לי שיש לי הרבה יותר לומר מזה. ולגבי העריכה, קחי את הסיפור, תגזרי את הטקסט (בלי הסוגריים שמדגישות) תדביקי את הקטע שעד הפלשבק, תלחצי על הסימן של הסוגריים, ואז תסמני את הכיתוב שבין הסוגריים ותדביקי עליו את הפלשבק. תעשי רווח, ותדביקי את שאר הטקסט (או שתפני למנחם). (חבל שכזה קטע יפה יהרס בגלל העריכה). [ליצירה]
- [ליצירה] ביבל קטנונית אני הייתי מכניס את זה ל"בדיוני" (בחייאת טובי, שני חיילים עם כזו ציניות במקום אחד? הגימות!) [ליצירה]
- [ליצירה] אמנם מתוק, אבל בכל זאת... ובעיקר כי זה מאוד מסתדר עם תיאוריה מוזרה ששמעתי עליה. אחד התהיות בלימוד על המוח, הוא היכן נמצא החלק האחראי על הזיכרון. ניתן להוריד ליצור חי עד 1/5 ממוחו ובכל זאת הוא ימשיך לתפקד. אז לקחו קבוצת בעלי חיים (למי שיש לי בעיות, לקחו מלפפונים) מאותו מין וחילקו אותם לחמש קבוצות (בטח היתה גם קבוצת ביקורת). לימדו אותם משו, והורידו לכל קבוצה חלק אחר מהמוח. לא היה הבדל בין הקבוצות (כמדומני שכל הקבוצות זכרו, אך אינני בטוח). ההשערה המקובלת היא שהזיכרון תלוי בקשרים שבין חלקים שונים ולכן חלק כזה או אחר לא משפיע עליו. הטענה עליה אני רוצה לספר טוענת שלמעשה כל האירועים שהתרחשו ממשיכים להתקיים במרחב, והזיכרון הוא היכולת להתקשר אל אותם אירועים הקיימים כבר במרחב. מתוך כך, בעצם, ניתן לטעון שגם אירועים שעתידים להתרחש נמצאים במרחב, ולכן ניתן "לזכור" דברים שיהיו. הזיכרון איננו חפירה פניה לתוכי אלא מן "הארה" הבאה מבחוץ (ויעיד כל מי שניסה להעלות שבריר מידע ממוחו, שהתחושה הרבה פעמים היא של קפיצה, ולא של חפירה). מקרבת, כל זה היה כדי להסביר למה אהבתי את היצירה. (ניתן עוד להרחיב רבות, ועל זה נאמר "בהזדמנות") [ליצירה]
תגובות