[ליצירה]
מרת /מר או גברת
למה את'מרמרת
כמו חמרמורת
עושה לי צמרמורת
עזבי הקופסונת
זחלי לכותונת
לגמי לך כוסית
לבן או אדום
ריזלינג יבש
(בוז'ולה או שרדון)
גבינת קממבר
וחרדל אה דיז'ון
הניחי לרוח
לחדור חלונך
ליטוף המשב
מרגלות וילונך
וראי תולעים
זוחלות על גחון
נשטפות אל המים
בכוח עליון
שמרי לעצמך
ת'גליל ה'חרון
חבל לבזבז
זכרי - חיסכון !
:)))
[ליצירה]
2 זה תמיד ב...
לא טוב היות האדם לבדו......בטח אם יפגוש אריה רעב.
כדאי לחלום ולהילחם כתף אל כתף ורצוי בתוך פוך.
ראי שירה של נילי שטיינברג באתר.
שיר תמציתי וחזק-אהבתי!
[ליצירה]
טוב. אז קראתי 3 פעמים ועדיין קצת קשה לי. אפילו הרבה.
אך בכל זאת למיטב הבנתי כך הם הדברים::
האתמול, העבר , הוא העשב הגבוה, המאפשר תיקוות גדולות, כי לא רואים דרכו. התיקווה היא שנוכל על הכל, אפילו על המוות, וכמו יחזקאל נוכל להחיות עצמות יבשות.
אפילו את הזיווג הבלתי אפשרי של היום בלילה נוכל
(האפשרות לאהבה בכלל? להתגבר על הפער המגדרי ולגשר בין המינים? אולי השלום הסופי בין השמש והירח במדרש בבראשית? או אחדות באופן כללי?)
מכאן והלאה הרבה יותר מעורפל לי:
לקחת את ידי
עכשיו- החיים מתקדמים מתמסדים,נהיים פחות תמימים. לא ברור מה עבר תחת ידך, למה התכוונת במעשיך. הכל פחות הרמוני. או אולי:
אז- בדשא הגבוה, במעשה תמים, הכול היה יכול להיות.
החספוס המילולי-
היום בדשא הנמוך, הדברים ברורים וחד משמעיים, חסרי דמיון ומפוכחים. וזיכרון של האפשרויות האנסופיות של אתמול, של מילים גולמניות, מחוספסות, ללא משקל הנסיון והציניות, לא מושחזות ומחודדתו, אומרות את מה שהם מתכוונות ולהפך- נתונות טעם לחיים גם היום, ואפילו תקוות לעתיד
או משהו כזה...
נוגע בכל מקרה.
תודה.
נביש