[ליצירה]
המממממעניין
כתוב יפה, רק אני אתן כמובן הערות טכניות...
ITS TOO BOLD! [מודגש מידי, אם לרגע לא הבינו מה כל כך קירח ביצירה הזו...] לא כדאי לעשות את היצירה לא מודגשת כל כך? [ואת השורה האחרונה פשוט להקטין במקום?]
ויש כמה שורות חתוכות.. ''ונזכרת בכל הפעמים...' הייתי מוריד שם את ה'ו' או את האנטר... יש עוד כמה בהמשך אבל אני עייף לאאלללהה....
[ליצירה]
ראיתי אותך
מיכלוש
אף שאנחנו כבר לא נושמות בדיוק את אותו אויר (ובפרט שהאויר כאן כל כך הרבה יותר קרררר) נהניתי לחוש את עצמיותך מחדש כשקראתי את הקטע הזה.
ממש ראיתי אותך עומדת נגד עיני...
מקוה שהכל טוב. אל תפסיקי לכתוב, למרות מכשולים למיניהם (עיין ערך פסיכומטרי)
[ליצירה]
...
בבחינת 'אין לי זמן!!!'....
מזכיר לי שאני חייב עוד סיום לאיזו שהיא יצירה שהבטחתי שיהיה לה המשך.....
שמח לדעת שיש כאלה שיכלו לעשות גם את הסיום באותה יצירה..:)
[ליצירה]
נחמד. קצת אארוך לי מידי... אבל אני לא דוגמא
"אביר על הש"ס הלבן".
פשוט גדול!!
זה אחרד ההרהורים היחידים שקראתי כאן שהם באמת הרהור ולא שיר מבחינת הכתיבה, ועל כך- שכוייח עצום!!
[ליצירה]
המממ...
עלתה לי שאלה בראש עכשיו...
האם אפשר לכוון את כל הכוונות האלה, או לחשוב עליהן בכלל, עוד לפני שנוטלים ידיים ו/או מברכים ברכת התורה? האם זה נחשב לימוד תורה בעצם?
מעולה על הצהוב - סוף סוף אנשים באמת משתמשים ובקביעות באופציות שכן יש כאן...
והייתי שם את זה ב'תפילה' בעצם לא?
[ליצירה]
האם
זו ציניות? כשמגיעים לשורה של "הביי'ניש על הש"ס הלבן." זה נראה כך. הלוואי שבאמת היינו כל כך תמימים ודוסים, כל כך אוהבים את התורה באמת, ולא היינו מוצאים כל רצון לצחוק על דוסיותנו הטהורה, הכנה, והאמיתית. אני מאחלת לך בעל ירא שמיים, שיאהב את התורה וישתה ממימיה, ושיאהב אותך.
ואם תרצי, חברה, אין זו אגדה...
חלומות פז!
[ליצירה]
...יפה!
ולנגן...
אולי היה כדאי להוסיף בסוף את המאמר המקורי עליו הדבר מבוסס, או את הקטע מהרב זצ"ל... [או שמצד שני זה יהיה יותר מדי דחוס ככה?]
"...איזו היא חרות - חרות החרוטה על הלוחות...."
[ליצירה]
מיכלי...
אין מלים. כ"כ מבטא את האמת ברבדים הפנימיים של כל בן אדם (כולם!). הנשמה תמיד מחפשת את יוצרה. רק לפעמים קשה להרגיש את זה מבחוץ. ברכותי שהצלחת לחשוף אצל עצמך את רצון האמת.
אוי, המדרשיסטיות של ימינו...
[ליצירה]
אביטלוש יקירה
וכל המגיבים החמודים.תודה רבה על התגובות.
רק רציתי לפרסם שלא אני הכותבת אלא חברה מאוד טובה שלי שלומדת במגדל עוז.
מסרתי לה את תגובותיכם ועשיתם לה את היום
[ליצירה]
לאביטלוש היקרה חברתי משכבר הימים(נדבקתי לביטוי)
ולכל המגיבים:
אני חושבת שזה כ"כ נכון מה שכתבת.(ומאוד יפה איך שכתבת).
אדם לפעמים עובר דברים לא קלים בחייו,אנשים שהוא אוהב מתים.דברים שהוא רצה ואינו יכול לעלום להשיג.
אף אדם לא בוחר להיות יתום, נכה אבל בתור אדם מאמין הדבר שהכי יכול לעודד זאת הידיעה שיש מישהו למעלה שמחזיק לך את היד ומכוון אותך.
ולפעמים אתה לא יכול לראות את הטוב שבזה כרגע ואולי גם לפעמים לא תוכל לראות את הטוב אף פעם,
אבל טוב שבעיניים שלנו אינו בהכרח מה שטוב באמת.
אין לנו דרך להבין את החשבונות של הקב"ה,אבל צריך לזכור שה' מוביל אותנו בדרך שתבנה אותנו בצורה הטובה ביותר.
תזכרי תמיד להתעודד ולזכור שאע"פ שיש אכזבות
יש לך גם כ"כ הרבה דברים לשמוח ולהודות עליהם
לדוג':
יש לך חברות שאוהבות אותך כמוני... :-)
מיכל
[ליצירה]
בס"ד
זה עצוב וכל כך מזכיר לי את "יום השנה" שלי.
השנה יותר מכל זמן אחר בחיי.(כשהיה לי זמן להביט בתוכי-לאורך המדרשה).
ממש כואבת לי המחשבה שאני פוגשת אותו רק יום בשנה
ועוד בערב יום ההולדת שלי.זה כאילו הוא כל שנה מחדש מאחל לי יום הולדת שמח.
מסתכל עלי בעיני אב אוהבות וגורם לי להרגיש שבעצם גם כשאני לא בקבר עצמו, הוא איתי.משקיף עלי מלמעלה ועוזר לי. אני בטוחה שכמו כל אבא שהיה רוצה לשמור על ילדיו מכל רע, גם הוא אי שם שומר.
אני אף פעם לא לבד.
[ליצירה]
מקסים
אהבתי מאוד מה שכתבת
תמשיכי לכתוב אביטל חברתי משכבר הימים
תדעי שכל אדם פה יכול לקבל ממך המון
יש לך הרבה מה לתת
המשיכי כך
אוהבת מיכל
[ליצירה]
[ליצירה]
בס"ד
רונית יקירתי
א"י תדע בעז"ה שישראל אוהב אותה מספיק.
שהוא לעולם לא יוותר עליה בליבו,בעז"ה גם לא במעשים
כי היא והוא הם אחד.לא שניים.ואדם לא יוותר על חלק מנשמתו.
דווקא עכשיו אחרי שדברנו אתמול בערב על זה שאנחנו שמחות שנולדנו בארץ ולא חווינו את השואה אני מרגישה שהשורשים שלי כאן ועץ לא יעקור את שורשיו כי בלעדיהם הוא ימות.וה' ישמור על עמו ועל ארץ הקודש
שנזכה להרבה סיעתא דשמיא.
אוהבת מיכל
[ליצירה]
אהבתי מאד
בס"ד
הגמדים של שלגיה לא נשכחו לגמרי בזכותך :)
הכתיבה שלך בטאה את המחשבות שלי לגבי כל מיני
סיפורים וחוויות מהחיים.
להיות שחקן משנה בסיפור של מישהו אחר ולעשות את תפקידך כל עוד זקוקים לך ואחר כך ללכת לדרכך.
פעם זה הרגיש לי כואב והיום אני יודעת שגם לגמדים יש סיפור חיים משלהם ובו שלגיה היא השחקנית משנה ואחרי הסיפור שלה ממשיכות החוויות שלהם והיא הסיפור שחולף.
זה עניין של הסתכלות.
אולי הגמדים מחכים פשוט למישהו שיכתוב את האגדה שלהם.
[ליצירה]
בס"ד
לרונית היקרה:
תודה על שהפנית אנשים לקרוא את היצירה שלי.
קטונתי מלכתוב כמוך(כל אחת וסגנונה).
מקסים ממש.
אני שמחה שיש לי חברה כמוך!!!
אוהבת מיכל