בס"ד

 שוב חוזר הניגון,

הניגון שנשכח בעבר,

שהשארתי רחוק רחוק כחלום נסתר.

שהחלטתי לממש ולחוות.

שוב חוזר החלום לפעום בתוכי,

והאמונה שאצליח לנגן את סימפוניי´ת חיי´.

התווים יבטאו את רחשי לבי הפנימיים שאבדו להם אי - שם.

את הצלילים של נשמתי השקועה עמוק עמוק והתכסתה באבק.

 שוב זיכרונות מתקופות רחוקות,

של ילדות נשכחת, תמימות ושמחה,

של פשטות וזרימה,

ותחושת הסיפוק מבצבצת לה עוד לפני שהתחלתי לנגן.

 ופתאום,

החשש שהאצבעות יסתרבלו ושלא אסתדר,

שאטעה וכישרוני יבגוד בי,

שלא אצליח לבטא את עצמי.

 אבל הרי זה הדבר הכי פשוט, לנגן את עצמי.

זו אני,

ואין כאן טעויות אלא רק התנסויות שעלי לעבור בדרך,

אין מטרה סופית-הרי כל חיי´ אמשיך לחבר את אותה סימפוניה´.

 ההתרגשות שמפכה בתוכי,

כמו מים הזורמים בנהר שוצף וקוצף.

האדרנלין שפתאום עובר ומחיי´ה את כל חלקי גופי.

 מתעוררת לחיי´ם
אחרי שינה עמוקה...