בס"ד והיא יושבת וחושבת על כל ההחלטות שעשתה על כל הטעויות, והשגיאות והצער שהביאה על עצמה ואז היא נזכרת בכל הרגעים השמחים, כל החיוכים והצחוק המתגלגל וההרגשה הטובה של משהו נפלא המתרחש בתוך תוכה . ושוב בסבך הבלבול, היא תועה בדרך לא יודעת אנה תפנה, מה מצפה לה, והיא מרגישה את אלוקים מלווה אותה בדרכה מבקשת ומתחננת בלבה- "תן לי סימן, הראה את הדרך" כל רצונה הוא לעשות את הדבר הנכון לנצל כל דקה, למצוא פתרון. להרגיש שלימה עם מי שהיא היום להתקדם הלאה להקיץ מן החלום. והיא יושבת וחושבת וחושבת וחושבת אולי כדאי לה קצת פחות לייסר את עצמה אולי קצת פחות לחשוב ולנתח כי בזמן שהיא מהרהרת בעבר ובעתיד ההווה שלה נעלם וכמעט פורח ואז היא תופסת את עצמה מחייכת , מחליטה שהיא עושה שינוי בחייה שהיא סולחת לעצמה על כל השגיאות, הטעויות והכאב היא מתחילה מחדש, מפסיקה לקחת ללב. משנה הסתכלות על חייה מעריכה כל רגע שה' נותן לה לא לוקחת שום דבר כמובן מאליו וכבר היא מרגישה שהשינוי מראה בה את אותותיו והיא כבר שוב לא אותה האחת שוב לא אותה המישהי כי יש בה מעין שלווה משהו פנימי . והיא קמה….