בס"ד  שני עשורים חלפו,ויש לי עוד כל-כך הרבה עבודה, שאיפות, אידיאלים-מטרות שאני מציבה לעצמי. לעתים זה מייאש להביט אחורה ולראות כמה לא עשיתי, אבל דווקא זה מה שנותן טעם ותקווה להמשך, יש לי עוד תפקיד בעולם. זמן לערוך חשבון נפש, לברר לעצמי מה כוחותיי. במה התקדמתי, איפה היו נסיגות, מסע מסתורי בנבכי נפשי, מה מתחבא שם, בפנים, עמוק עמוק. זמן להציב לעצמי מטרות לעתיד, מה אני רוצה להשיג בשנה הקרובה. מה חשוב לי, במה אני הולכת להשקיע, לדעת מה יעזור לי לשמור על ההתקדמות, על השאיפה כלפי מעלה-קרוב לה', ההתעלות הרוחנית שספגתי במדרשה. לא סתם דברים באוויר, אלא דרישות מעשיות. זמן להכיר מה יהיה טוב לי ומה עדיין מוקדם מדי. זמן לגלות פתאום כמה אנשים אוהבים אותי. איך אני יכולה לעשות את החיים של אלו שאיתי יותר שמחים, יותר מלאי תוכן. זמן לחברות, זמן למשפחה, זמן לדמיין עם מי אני אחגוג בשנה הבאה... זמן לחלומות, זמן למעשה, זמן לרצינות, זמן לצחוק מתגלגל מהעלאת זכרונות. זמן לדעת שגם האנשים שלא היו איתך פיזית, היו איתך אי שם בנשמה. זמן....