אי שם
בשנים שהאמנתי שאין לי בהם חפץ
לפני שהזמן סיפר לי בדיחה על הצרות של אז
אש בראשית בערה בקרבי
חיממה עצמותי
הטילה אורה בליבי
אבל היא עזבה
והשאירה אותי עם מעט אוויר לנשימה
רק צבעים רוקדים של חיים
הפכו לספק נחמה
אך לצד צרתו של אדם מאמין
עומדת לנצח תקווה
ענווה ורכה ולוחשת כעבד
כדי שלא אמצא אמתלה לסלקה
מטפטפת רעיונות שמחלחלים לעומקי הנשמה
: עד שבסוף ניראה לי שמעצמי עכשיו אני יודע
יום אחד שמש תזרח
ובתוכה תתבלע האש ותאבד זכרונה
תדשן עצמותיי תמלא מאוויי
היא לא מתכוונת אלי
אבל לי בלבד נתקנה
אני לא מתכוון להנות
כשהשירה שחבויה בכל
פתאום מתגלה
והיא, אף כי מזמן שכחה
נפקדה משאלתה מהתקופה
שעוד האש בערה בקרבה
תגובות