[ליצירה]
אוי ואבוי לנו ולנשמותינו
אם אני מסתכל על הדברים רחוק אני רואה פשע גדול וצביעות גדולה יותר
סך הכל מה כתוב במאמר
כל אדם - כביכול - הוא אגואיסט
כל אדם - כביכול - מחפש להיות מאושר
לא מצליח לו
אם רק תקבל את הקבלה כמשהו שיש לו הגיון שהוא לא הגיוני לנו אז תוכל להיות מאושר באמת.
כל מה שהבאת כאן הוא עיוות גמור של אנשי אמונה יהודים דתיים.
אתה עושה את האדם תכלית ומרכז הבריאה
ממש כמו שהנוצרים עושים את האדם תכלית ומרכז הבריאה ולכן האלוקים שלהם - ישו - מקריב את עצמו בשביל האדם.
לעומת זאת אברהם מקריב את בנו בשביל ה'.
ואלו שני גישות שונות לחלוטין
האחת אומרת האדם הוא התכלית
והשניה שה' הוא התכלית
מי צודק - אף אחד
כי לומר שמישהו צודק זה בעצם לומר שההגיון הוא התכלית או שהשכל הוא תכלית ואני לא פילוסוף
אני אישית הכרעתי
ה' הוא האלוקים.
אבל אל תשתמש במסיכת הדת היהודית להעביר רעיון שהוא מנוגד לה בתכלית.
אתה מקדש את האדם עושה אותו ה'
ואת ה' אתה הופך לכלי לספק את האדם וזה אתה
אבל אל תשתמש במוטיבים מהדת בשביל לתת לגיטימציה לדברים שלך
וחוץ מזה עצם זה שאתה מחפש לגיטמציה לדברים שלך מראה על חסר
אדם מאמין לא מחפש לגיטמציה בשביל לעשות אלא הוא קודם כל עושה.
הרבה אנשים עושים מהקבלה משהו שהיא לא בשביל הצרכים האישיים שלהם וזה חבל
[ליצירה]
סדר השורות בשיר הולך כך -
מחשבה מקובלת ומוכרת
מחשבה מקובלת בעלת אופי קצת יותר נסתר עם זאת מוכרת לרוב
תחושה ציורית אבל חבוטה ממש כאילו היית מוכרחת מתוקף החברה שבה את חונכת להשתמש דווקא בדימויים הללו בכדי לתאר את הרגשתך. זה סימן להסתכלות עצמית רדודה מהסוג הגרוע ביותר שהאדם שעשה מעט מאמץ וגילה משהו בטוח בעצמו שהדבר שמצא גדול ונורא וראוי לגילוי.
לפותה בחיבוק חם.
זה מזכיר לי מאוד את אמצעי השיכנוע שמשתמשים בפרוסומות בו נותנים לאדם תמונה מסוימת מחיי היומיום שלו והוא אמור לומר כן גם לי היה ככה כן גם אני כזה וכך להזדהות עם המסר שבפרסומת אפילו שהמסר יכול להיות אלפי שנות אור הרחק מהמצב האמיתי ממש כמו שבשיר שלך.
ממשיכה למין לוגו שכזה - שוב משפט דטרמניסטי שמעיד על הסתכלות ירודה - צאי מנקודת הנחה שהמילים הם סוג של אופן של ביטוי ווקאלי לתודעה כל אותם תחושות שצפות על המים ממש בדומה לצופית שעל מימי הירקון הם אותם תחושות שעליהן נאמר "השם יודע מחשבות אדם והמה הבל" -
והאמת שחם לי מדי בכדי להמשיך
[ליצירה]
זה מדהים לראות כתיבה חסרת פניות על החיים כמו שהם דרך עין בלתי מזוינת.
מדהים ונדיר דרוש אפילו סוג של אומץ לראות את היופי שבתכיבה הזאת. פשטות.
רק טולסטוי זכה בנובל על כתיבה כזאת.
שלושה דברים משכללים אותה.
אבחנה חדה לכוונת הדמויות.
לתת נופח אנושי לדמות שמצטיירת רע כמו הטוב.
כיוון שבכתיבה כזאת אין רעים וטובים.
למצוא את המילים שמושכות תמיד לתפיסת העולם של הסופר.
[ליצירה]
שוב אני רואה עירוב אני אוהב את המשחק הזה בטיב אופיה של המדוברת ארס לעומת רוך לא אוהב שקשה לקרוא את השיר אין לו ממש קצב אין חריזה.
מה שכן
הכתיבה שלך היא נסיונית אשריך. אני כבר וויתרתי לנסות.
תמשיך לעלות ולהתעלות.
[ליצירה]
אני קורא הרבה שירי אהבה ורובם המוחץ לא טובים כולל שלי פשוט מילים שכבר נערמו איבדו משמעות ואין אנחנו יודעים אם מעצמנו הם באו או מתרבות של צלילים חסרי משמעות שגורמים לנו ולאהובינו להתרגש.